נחתתי

זהו, סוף סוף השבוע הרגשתי שנחתתי. שאני בסינגפור, שאלה החיים שלי עכשיו. אז לקח כמעט חודש להתאושש.
נראה לי קצת יותר מכולם. אבל עכשיו אני מרגישה טוב, התחלתי להבין את החומר הנלמד, לארגן את הזמן שלי קצת יותר טוב ובאופן כללי נהייתי בן אדם מקסים :)))
הלימודים מתעסקים כולם בכסף. השמות של הקורסים הם "מחירים ושווקים", "שווקים פיננסיים", "חשבונאות פיננסית", "אי וודאות וסטטיסטיקה". יש גם אחד זוטר שנקרא "התנהגות אירגונית", אבל מרוב כסף לא רואים אותו בכלל.

אני מקווה שמשהו מכל זה ייחלחל ואני אהיה בסוף חכמה, ולא רק שיכורה
כך נראית כיתת לימוד

שימו לב לחושך בחוץ. כבר 3 ימים ברצף יורד כאן גשם בלי לעצור.

נרשמתי למועדון הטכנולוגיה והמדיה, נראה לי זה בכל זאת התחום שלי לחפש בו עבודה בהמשך. רוב האנשים כאן רוצים לעבוד בייעוץ, בנקאות ופיננסים, בעוד שאני לא כ"כ טובה עם כסף, לפחות בנתיים. נראה מה יביא איתו הסמסטר.

שלשום יצאתי לשופינג עם אירינה השותפה שלי. לא ראיתי כזאת כמות של קניונים, של חנויות ושל האנשים בחיים שלי. יש רחוב שלם (אורצ'רד רואד) שמלא באיזה20קניונים,כל קניון מתנוסס על איזה כמה קומות לגובה, אבל גם יורד 2-3 קומות מתחת לאדמה. כל הקניונים מחוברים  בינם לבין עצמם, והופכים להיות מין מבוך של חנויות שלא נגמר. היינו שם 3 שעות תמימות, לא קנינו כלום (חוץ מטלפון חדש בשבילי) וכפכפים. יש לנו טעם קצת שונה בבגדיםת לי ולאירינה. בעוד שאני מחפשת איזה מכנס קצר לא רציני בזארה, אירינה נכנסת אך ורק לחנויות כמו ארמאני ופראדה וכו'.
המחירים כאן לא זולים אך גם רמת החיים כאן גבוהה.

חרשו

לא קל
הלימודים אינטנסיביים, וזה אמיתי. חשבתי לי שהשיטה שבה עבדתי עד עכשיו (לישון בהרצאות ואז ללמוד יומיים לפני המבחן) היא המוצלחת ביותר, אך נוכחתי לגלות, שלא כך הדבר באינסאד.
כמויות החומר שלומדים הן אדירות, ואין מספיק זמן לעכל את כל המידע, כי גם יש המון שיעורי בית. ועוד דבר, הלימודים בבית הספר שונים בצורת ההגשה שלהם. הכיתות נראות כמו מיני אאודיטוריומים ל-70 איש, כולם יושבים בצפיפות יחסית ולמרצה יש גישה ישרה לכל סטודנט. כל הרצאה, בלי יוצא מין הכלל, מתפתחת לדיונים סוערים, בערך 60% מזמן השיעור מי שמדבר זה הסטודנטים, מה גם שכל מרצה אוהב לבחור רנדומלית איזה קורבן ולהתחיל לתשאל אותו על כל מיני נושאים קשים. אז תמיד צריך להיות מוכן לשיעור. אני פעם אחת הצלחתי להימנע מהחקירה הזאת ע"י כך שלא יכולתי לדבר (עיין פרקים קודמים בבלוג), אבל היום שוב ניסו לחקור אותי ולא ידעתי את התשובה.... :(
על כן, אני מבטיחה חגיגית שאני הולכת להקדיש עכשיו כל דקה פנויה לחשבונאות.
כןכן, חשבונאות.


באינסאד כל חודש מקדישים שבוע לאיזושהי מדינה/קבוצת מדינות. בשביל זה עורכים תחרות, כל קבוצת סטודנטים מציגה את המדינה שלה, ואחרי זה בשיטת ההצבעה נקבע אילו מדינות הולכות להשתתף.
אז השבוע נערך בקמפוס שבוע גרמניה-אוסטריה-שוויץ, מה שכלל הרבה בירות, נקניקיות, בירות, נקניקיות ובירות. הקמפוס כולו מקושט בגדלים ובפוסטרים פסטורליים, בלובי עומדות 2 פרות בגודל אמיתי וכל הסטודנטים מהמדינות הנ"ל מסתובבים בלבוש מסורתי חמדמוד. במהלך השבוע נערכה ארוחת ערב חגיגית (לא הייתי כי אזלו הכרטיסים), מסיבה (אלכוהול חופשי, אל תשאלו איך קמים אחרי זה ללימודים ב7 בבוקר), וארוחת בוקר גרמנית (אין כמו נקניקיות עם חרדל על הבוקר של הנג אובר).
חודש הבא השבוע ייכסה רבע מכדור הארץ, הוא נקרא מסך הברזל וכולל את כל מדינות אירופה המזרחית - בולגריה, רומניה, ליטא, סרביה, פולין, רוסיה כמובן, אוקראינה, ובטח פספסתי עוד כמה.
במרץ מצפה לנו שבוע לטיני (שכולל את כל דרום אמריקה)
ובאפריל, במקום אוסף מטורף של מדינות, הולכת להשתתף מדינה אחת צנועה וקטנטנה - ישראלי!

אני לוקחת חלק פעיל גם בשבוע הרוסי וגם בישראלי. כבר מדדתי את התלבושת הרוסית, עכשיו אנחנו מתכננים את מהלך השבוע, וזה הולך להיות מטורף!!

בנוסף, השבוע הצטלמנו לספר מחזור/ספר של קו"ח בלבוש רציני של אנשי עסקים, אז מרוב שאני לא רגילה להתלבש ככה, כשחזרתי הביתה, צילמתי את עצמי.

טוב, אין זמן, אני חוזרת ללמוד חשבונאות

אצלי הקול בסדר

חזרתי לפטפט בלי סוף! נשאר 5 ימים של אנטיביוטיקה ויאללה אני כמו חדשה!

רציתי לתת כמה טיפים לדורות הבאים של אינסיאדרים

1.  אל תתביישו לעשות דברים מבעוד מועד:
• כן תקפצו על ההזדמנות הראשונה בבחירת הדירות, כי ככל שמתקרבים למועד הלימודים המחירים הולכים ועולים כאילו הם בועת ההייטק הישראלי. לא לא להסס. 4500דולר סינגפורי לדירת 3 חדרים? זאת המציאה של החיים!!! 4800? קחו מיד! 
• גם אם הרגע הגעתם וכבר אתם שומעים שצריך כבר לקנות כרטיסי טיסה לשנה הסינית החדשה, ואתם בכלל לא מכירים אף אחד סביבכם? צאו מהשוק ותקנו! עוד שבוע תגלו שכולם פה סבבה בלי יוצא מהכלל, אבל כרטיסים כבר אזלו. לא להתמהמה!!!
• להירשם לכל המועדונים האפשריים! המקומות בהם מוגבלים, והחברות בהם משתלמת מעבר לכל מחיר!
2. לדוברי שפות. אני באמת מקווה שהעצה הזאת לא תהיה מאוחרת מדי, אבל חשוב שתציינו את השפה שיותר קשה להוכיח כשפת האם. במקרה שלי, ציינתי את עברית כשפת האם, ועכשיו הם רוצים שאני אוכיח להם שאני יודעת רוסית בעזרת מבחן של שעתיים (שזה שטויות) ו200דולר (שזה טיסה לתאילנד ובחזרה). אין לי שום מסמך שמוכיח את שטיפות הרוסית שלי, ועל כן אצטרך להילחם. אם הייתי מציינת את עברית כשפה נוספת, הרי שתואר מאונ' ישראלית בהחלט מספק את הסחורה
3. נעליים נוחות

וזהו, חוץ מכל הנושאים הנ"ל, החיים כאן קלים ונוחים.

היום היה לנו יום שמוקדש לחיפוש העבודה - עשינו הרבה עבודה בהבנת הרצונות והיכולות שלנו, דנו על מקצועות שונים ומגוונים, הרהרנו על מהות הלימודים, ולבסוף העצה הכי טובה שקיבלנו היתה "שתו הרבה רדבולים וקפה"

 

אל קולית

הדמיון הפורה שלי להמצאת הכותרות הולך ואוזל, אך הקול עודנו איננו!!!!
גם נסתמו לי האוזניים, אז נהייתי ממש חרישית.
בקיצור, נשברתי היום והלכתי לרופאה שוב.
היא בחנה אותי, הנידה את ראשה מצד לצד וקבעה שמצבי הורע.
ועל כן נצטרך לאשפז אותי

סתם, אמא!!!! תרגעי!!! אף אחד לא מאשפז אף אחד, בנתיים לפחות!!!

אבל היא רשמה לי אנטיביוטיקה.

From Singapore 2011

בקיצור, בנתיים הסה"כ עומד על 188.2$, שזה 532.09ש"ח, מחיר שווה לכל נפש.
לטובת האנטיביוטיקה ייאמר, שאני ממש מרגישה איך היא עוזרת. הרופאה תיארה את המצב שלי בקווים לא כ"כ מחמיאים, אבל מכיון שאתם אוהבים אותי בכל מצב, אני אספר לכם בכל זאת!
חטפתי מחלה כזאת, שגורמת לליחה ומוגלה להצטבר אצלי בראש ובאוזניים ובגרון. ולא משנה מה אני עושה, הנזלת הולכת ומסמיכה, מקהה את צבעה לירוק, ואני ממשיכה ללכת ללא קול, ללא שמיעה וגם ללא חוש הריח.
עכשיו כולי תקווה שזה יעזור, כי וואלה יש דברים יותר שווים לזרוק עליהם 500ש"ח
(ואני בונה על הביטוח שיישתתף בזה איכשהו)

לכל השואלים, כך נראה החדר שלי. הוא יפה ונוח וכיפי, אבל נורא יקר.

From Singapore 2011

הלימודים רבים, שיעורי הבית נערמים, הלחץ הולך וגובר, ועוד מעט לא יהיה לי זמן להתפלסף כאן בבלוג. אז מי שנבהל מכך שאני מעדכנת ברמה יומית - הוא סתם חרא של בנאדם!

תכתבו לי מה קורה אצלכם???

הקול עובר חביבי

טוב האמת שכבר באמת נמאס מהשטות הזאת, כבר 3 ימים אני מסתובבת אילמת

לפחות כל שאר הסימפטומים של המחלה שלי נעלמו

אם מקודם אמרתי שלהיות בשקט זה לפעמים נחמד, כי אני מצטיירת כאדם נחמד יותר - אשר מקשיב ולא מקשקש כל הזמן, הרי שזה לא בדיוק נכון. טיבו של האדם המקשיב הוא ביכולתו לשאול. ואני לא יכולה לשאול כלום!!!
אתמול השתפרה לי ההרגשה הכללית פתאום, הרגשתי שאני בן אדם בריא, לקחתי איתי עוד 3 חבר'ה ויצאנו לשכונה שנקראית "ליטל אינדיאה" לראות את החגיגה Thaipusam

From Singapore 2011

תקראו על זה בויקיפדיה, לא הבנתי באמת מה הם חוגגים, אבל הרעיון הוא כזה: המשתתפים באירוע הם גברים, שנכנסים כנראה לאיזשהו טראנס דתי, מחוררים את גופם במיני קרסים ומחטים, ואם זה לא מספיק, גם סוחבים על עצמם איזו קונסטרוקציה ענקית שגם היא מחוברת הישר לעור שלהם. וככה הם הולכים להם בדרך המוגדרת בתוך הכבישים הציבוריים, ואיתם הולכים כל ההודים, עם המון רעשנים, מוזיקה הינדית. את המסע הם מסיימים במקדש, ושם מורידים מהם את כל הפירסינג.
הנה אחד המשתתפים לפני:

From Singapore 2011

ואחרי:

לא יודעת איך, אבל אין דם בכלל! האבקה הזאת כנראה מחטאת?
בקיצור, היום סבבה, והיה לי קצת קול, ולא הפסקתי לקשקש, ואז השתעלתי כל הלילה

From Singapore 2011

וקמתי היום שוב בלי קול!

אז כרגע הבלוג הזה שלי + שיעורי הבית שצריך לעשות זאת הדרך היחידה שלי להתבטא.

שמרו על עצמכם

חולה עליי

זהו, נמאס להיות חולה!
אין לי ממש זמן לזה וזה גם לא כיף
אז נסעתי לדר' גיל. השם הזה משך אותי :)

דר' גיל קיבלה אותי ורשמה לי תרופות, נתנה לי אישור מחלה, חייכה אלי הרבה ושלחה אותי לחופשי.
את התרופות קונים אצלה בקליניקה!!! איזה סטארט אפ! לא צריך לחפש סופרפארם, להסתובב עם מרשם. על המקום!

From Singapore 2011

אחרי זה הרגשתי שמגיע לי להתפנק ועשיתי מניקור ופדיקור וגם קפצתי לסופר...

From Singapore 2011

לשנה הסינית החדשה (הבאה עלינו לטובה ב3 לפברואר) אני ועוד איזה 50 חבר'ה נוסעים לפיליפינים לאי בוראקאי.
(boracay)

הקול הצף

לפני 3 ימים הייתי במסיבת בריכה ומאז אני לא מצליחה להתאושש.
בהתחלה צלעתי כי נחתכתי מאיזו זכוכית
ואחרי זה כאב לי הגרון
ועכשיו כבר יומיים אין לי קול.
כשאין קול החיים נהיים שונים לגמרי. האנשים מתכופפים אליך בשביל לשמוע את אשר יש לך להגיד, נותנים לך זמן לדבר ונהיים נחמדים הרבה יותר.
והיום הלכתי לבנק, לפתוח חשבון
בלי קול
נכנסתי לבנק
ראיתי פקידה
הוצאתי דף ועט ורשמתי עליו
"Hello!
My name is Jenya, and I have lost my voice a few days ago. I would like to open a new bank account ......" וכו' וכו'
ושמתי את המכתב על הדלפק
הפקידה רצתה למות מהתקף לב, בטח חשבה שאני רוצה לשדוד אותה.
אבל תוך שעה יצאתי עם חשבון בנק חדש וכרטיס אשראי על שמי!

פוסט ראשון!

לאחר שהצקתי לכולכם במייל, החלטתי לא לחכות לדומיין משלי ופשוט ללכת בעקבותיהם של אלעד ויעל ולפתוח לי בלוג חינמי ופשוט.
http://singapore-goldmans.blogspot.com

מייל 3

החיים בקמפוס אינטנסיביים מאוד, הלימודים מעניינים (לפחות אלו בימים הראשונים), והם שונים מכל דבר שהיכרתי.
יכול להיות שככה נהוג ללמד בבתי ספר לעסקים, אני לא מכירה את הקונספט.
ההרצאה מאוד אינטראקטיבית. במהלך השיעור הפרופסור שואל המון שאלות, מתפתחים דיונים סוערים, כי הסטודנטים באים מרקעים שונים ובעלי דעות מנוגדות. לכל סטודנט יש שלט עם שמו ומדינת מוצאו, כך הפרופסור יודע לפנות אליו בכל רגע.
קשה להיות בשיעורים אחרי שכל השבוע הלכת לישון ב-2-3 בגלל המסיבות
ואנחנו מרבים לצאת למסיבות כאן, לא יודעת איך זה יהיה בהמשך, אבל כרגע הגעתי לרוויה. אתמול יצאנו בערב לאכול ושוב סיימנו באיזה בר. לא יכולה כבר להסתכל על כל האלכוהול הזה. והבריטים והגרמנים מסוגלים לכלות את כל הבר, ועדיין להישאר על הרגליים.
אגב רגליים
שלשום נערכה המסיבה הגדולה שבא הסטודנטים הוותיקים (אלו שהתחילו בספטמבר) חוגגים עם אלו החדשים (אנחנו יעני), סה"כ בסביבות 500 סטודנטים + עוד איזה 200+ בני זוג
החגיגות התרחשו בבר לשפת בריכה
הבריכה היתה בגובה הירך, ובאיזשהו שלב התחילו לזרוק לתוכה את החוגגים
לא הבנתי איך אף אחד לא מת מזה, כולם היו שיכורים ושמחים, ואני דרכתי על זכוכית ודיממתי למוות
אמא, אל תדאגי, זה לא היה כזה נורא, פשוט כשיורד דם ואת רטובה, אז זה נראה הרבה מאוד
חזרתי הביתה ומאז אני קצת צולעת
אבל אני אהיה בסדר, מבטיחה!!!
אז למה אני מספרת לכם את הסיפור הזה? כדי שתדעו שגם בחו"ל אני שלומיאלית לא קטנה

שבוע הבא מגיע לבית ספר חייט היישר מוייטנאם, הוא ייקח מאיתנו מדידות ויתפור לנו חליפות עסקים!
תהיה לי חליפת עסקים! אני אהיה אישה חשובה!!!!
ולא, אל תדאגו, זה לא בחינם!

טוב, מכיוון שהיום אני ערנית פחות או יותר, אני הולכת ללמוד קצת (הרבה)
בכל זאת, סטודנטית...

השלמה מהמייל 2

חברים יקרים

בקרוב ייצא בלוג על שמי, שבו אני אעדכן על כל אשר עובר עליי, וזה יהיה במקום המייל הזה. זה מה שנקרא שידרוג טכנולוגי.
אבל בנתיים תיהנו מהאולד פאשנד מייל.

כפי שאתם רואים, התחלתי להשתמש במילים אנגליות, סימן שכבר מתחיל לחלחל בי קצת ממה שהולך כאן כל הזמן.
ביום שני התחיל שבוע ההכוונה, שזה בעצם שבוע של הסתובבות בקמפוס והיכרות מעמיקה יותר עם אנשים שכבר היכרת והיכרות חדשה עם אנשים שבחיים שלך לא ראית ומסתבר שהם איתך בכיתה.
הדינמיקה כאן מאוד מעניינת, ופסיכולוגים היו בטוח נהנים ממה שהולך כאן כל הזמן.
לדוגמא, יש מועדונים בבית ספר. אני לא מכירה את הקונספט הזה מישראל, אבל כנראה שבארה"ב ובמדינות אחרות זה מאוד מקובל. עכשיו, כל המועדונים, למען האמת, זה חרטא אחת גדולה, לפי דעתי. למשל, יש מועדון יוקרתי, שהחברים בו תמיד לובשים חליפות עסקים, יש להם שולחן משלהם בחדר האוכל, עם כמה סטים של סכו"ם, הם תמיד הולכים ביחד, הם נראים טיפ טופ, והבנתי שהם גם מאוד מאוד עשירים. אז אני לא יודעת על סמך מה מתנהל הרישום לשם, אבל כל מי שמתקבל מוכרח להיות סנוב.

או שיש קבוצה אחרת, שכל האג'נדה שלהם זה מסיבות כל היום. אהה.... למה זה טוב? כאילו, גם ככה הכל כאן מסיבות כל הזמן, אז למה צריך לארגן לזה קבוצה?

יש גם קבוצה של נשות עסקים. שאלתי מה צריך בשביל להתקבל. אז צריך להיראות נשית ואופנתית וללבוש פנינים ותכשיטים ולהיראות מתוחכמת. נראה לי אני לא אתקבל :(

בקיצור, כל הסטודנטים עכשיו בטירוף של להתקבל לקבוצות. אני מגישה מועמדות למועדון המדינות המתפתחות, זה נראה רציני, לא?

חוץ מזה, מחר יש סוג של לימודים קצרצרים, וביום חמישי צריך להתארגן על נעלי הליכה, תיק גב, מעיל גשם ויוצאים לאיזה טיול כל היום.
חוויה!

למי שמתעניין, הכתובת שלי עד סוף פברואר היא
32 Dover Rise Tower C 05-08
Singapore
והטלפון עד להודעה חדשה
+65-980-666-04

מה עוד. קניתי בסופר שיבולת שועל וקפה, וארוחות הבוקר שלי הפכו להיות תענוג של ממש, כמו בארץ!
החבר של השותפה הרוסיה שלי, רומן, מדבר איתי על מעבדים, מערכות הפעלה וטכנולוגיה, אז היייתי ככה קרובה לשכוח את העבודה, אבל לא נתנו לי!
לא נורא, עוד 5 ימים הוא חוזר לרוסיה, אני עוברת לחדר הגדול עם המיטה הכפולה והמקלחת, יהיה תענוג!

היום היה יום די רגוע, אז יש לי איזה שעה לצאת לעשות קצת ספורט, הגיע הזמן
ביי לכם בנתיים
ואני אעדכן

ג'ניה

המייל הראשון

לקח לי כמה ימים להתארגן על לפטופ, ורק עכשיו סידרתי את הסביבה ועברית, ועכשיו אני יכולה לעדכן אתכם על מה שהולך

סינגפור.. מעניין אותי מה אני אגיד עליה אחרי שאלמד על המקום יותר, עוד חודשיים-ארבעה. בנתיים הייתי פה 3 ימים, אז קשה באמת לסכם.
כל היום (חוץ מהיום) הסתובבתי עם הסטודנטים החדשים, דיברתי המון המון אנגלית והתעייפתי מזה ממש. צריך להתרכז לא רק בלבנות משפטים יפים ותקניים, אלא גם בלהבין את מה שאומרים לך בכל מבטא אפשרי. הכי קל להבין אנגלית ממישהו ישראלי, יווני או איטלקי. הבחורה הבריטית שאני גרה איתה, אני מבינה בערך 1/3 ממה שהיא אומרת. כשאני מתרכזת זה מגיע ל1/2. מעניין האם המצב הזה ישתפר.

חם ולח פה, דיי דומה למה שהולך בארץ בקיץ, אבל מדי פעם גם יורד גשם. עד עכשיו הייתי ברת מזל ולא נרטבתי
הדירה שבה אני גרה נמצאת יחסית קרוב לאוניברסיטה (משהו כמו 12 דקות הליכה), הלכתי לשם אתמול לראות את המקום ולהדפיס כמה דפים. אני כבר לא רגילה להתנייד כל כך הרבה ברגל ומתעייפת מזה נורא מהר, מה גם, שאין לי נעליים נוחות בכלל. בקיצור אני לומדת ללכת.

השותפות שלי לחדר הן אש ומים - אירינה הרוסיה, שגרה כרגע עם החבר שלה (הוא הגיע ל10 ימים ואז יעזוב), מאוד רצינית ולא מעניין אותה שום דבר, ואנה הבריטית, שבקושי נמצאת בבית כי היא מאוד פעילה ואנרגטית, יש לה כבר המון חברים וחברות. אני מרגישה איפשהו באמצע בנתיים, נראה איך זה יהיה בעתיד.

המחירים פה לא זולים בכלל, לא מצאתי עדיין שום דבר שהוא זול בצורה מחרידה, כמו בסין למשל. כאן אפשר לאכול בקניון ב60 ש"ח ולא לשבוע, או להתפוצץ בקניון אחר תמורת 15שח למנה. מה שכן יקר בכל מקום זה האלכוהול. בקבוק של בירה מקומית עולה כ40-50 ש"ח. אתמול זכיתי לשתות כוס יין לבן ב-28דולר סינגפורי, שזה כמעט 80ש"ח.
הסטודנטים מחפשים דרכים להשתכר, היום אנה והחברה שלה הציעו למהול וודקה עם סודה, לשפוך את התוצאה לתוך בקבוק מים מינרליים ולשתות את זה בבארים. גאוני לפי דעתי.

מחר מתחיל יום הלימודים הראשון, אני לא יודעת למה לצפות, הולך להיות מעניין!
אני עדיין די מבולבלת פה ויש לי כמה דברים שאני צריכה עוד לסדר,כמו חשבון בנק וטלפון, אז ביי לבנתיים

ג'ניה