הטרקלין שלפני הסערה

לקראת הנסיעה לארץ, או בעצם, תוך כדי הנסיעה, החלטתי להנעים את זמנכם במקלטים בפוסט חדש הישר מהתנור. בעצם, ממש לא מהתנור, אבל על כך בהמשך.

כרגע אני יושבת לי בטרקלין באיסטנבול. הגעתי למסקנה כלכלית מחושבת, שהרבה יותר כדאי ללכת ללאונג' בשדה תעופה, מאשר להתייבש בשדה עצמו.

 א' מקבלים אוכל בלי הגבלה, אינטרנט בלי הגבלה, ומקומות ישיבה בלי הגבלה.

ב' לא מבזבזים כסף על מוצרי דיוטי פרי

ג' נהנים מהנוף. אולי חלקכם עדיין נהנים להסתכל על הנוף האנושי שמתאסף בשדות תעופה, בטח אוהבי סטטיסטיקה ואנטרופולוגיה במיוחד יאהבו את המדגם, אבל אני מאסתי

ד' באמת שהתמורה לכסף היא לגמרי שווה את זה. יש גם טרקלינים כאלה שבהם אפשר להתקלח בתא פרטי, עם פן, 3 מגבות, שמפו, קונדישנר, משחת שיניים ומברשת, ואפילו סכין גילוח.

ה' שכרגע אני לא יודעת כמה זה יתרון, אבל בטרקלינים אפשר להתעדכן בחדשות. כרגע המצב נראה שפיר, והטיסה שלי לארץ אמורה להתקיים.

אז היום רציתי לספר לכם על השכרת דירה במינכן. אני לא מציעה לכם שתסיקו מהמקרה שלי על הכלל, אבל בכל זאת אני מקווה שהזמן שלכם לא יבוזבז לשווא, וכן תלמדו משהו.

בפוסט האחרון שלי סיפרתי כמה בלתי אפשרי זה היה למצוא דירה בזמן האוקטוברפסט. לשמחתי ימי המשתה והגועל שלאחריו נגמרו, ובעלי הדירות עם סוכני הנדל"ן התפנו לעשיית כסף. למרות שכולם צעקו לי בשלטי חוצות שמאוד קשה עד בלתי אפשרי למצוא דירה בעיר הזאת, אצלנו זה הלך דיי חלק. ייתכן מה שתרם הוא שהאחיין של הבוס שלי היה סוכן הנדל"ן שלי, השם של החברה שבה אני מועסקת, ואולי גם קצת הרושם הכללי שאני יודעת לעשות כשאני רוצה.

בקיצור, דירת 3 חדרים בשכונה שנראית טובה, נמצאה יחסית מהר – ולמזלי גיל היה בדיוק בביקור במינכן, אז הבחירה היתה של שנינו (סוף כל סוף), משופצת, עם אינסטלציה חדשה, קומה שלישית עם נוף לפארק, שכנים שקטים ובית קפה חמוד ממש ליד הכניסה. מה עוד צריך בשביל חיים מאושרים?

אז זהו, שצריך. למשל רהיטים. או מטבח. או וילון לאמבטיה. הדירה הגיעה ריקה לחלוטין. וכשאני אומרת לחלוטין, אני מתכוונת לכך. המנורות תלויות על בתיהן מהתיקרה, חוטי החשמל וצינורות מים מבצבצים מהקירות, מוכנים לקליטת מטבח, החלונות לא מסתירים שום דבר מאף אחד שעובר בנוף של הפארק, והרצפות יתומות משטיחים.

אני לא אלאה אתכם בפרטים מה עושים במקרה כזה (חוץ מלכעוס על עצמך כל יום שהסכמת לקחת את הדירה, לשבת שעות על גבי ימים בפורומים ולחפש רהיטי יד שניה, לגלות שאיקאה נמצאת יותר רחוק מטיזינעממו ולבכות לכל מי שמוכן לשמוע), אבל אמליץ לכם בחום לא להגיע למצב הזה, כי זה לא קל

כרגע בדירה יש מיטה שסחבתי ביחד עם המוכר שלה, מעמד לנעליים שקיבלתי ממנו מתנה ומטבח. המטבח גם הוא נקנה מיד שנייה, אבל בגלל נסיבות שונות ומשונות, הוא עדיין לא הורכב ועומד לו מפורק לחלוטין מחכה לגבר שיגיע ויעשה שם סדר. אז בנתיים אין לי איפה לאכסן אורחים, אלא אם כן אין לכם בעיה לישון על הרצפה.....

בסוף הביקור שלי בארץ אני לוקחת איתי מזכרת, ובשמו המלא – את גיל, ומאכסנת אותו בדירה עד שהיא תקבל צורה נורמלית. גיל, אתה קורא את זה? J

בהמשך לפוסט הקודם, שנרשם כשפספסתי את הטיסה בגלל פצצה שהתגלתה על פסי הרכבת, אוסיף ואומר, שכמעט איחרתי לטיסה אחרת שהיתה לי השבוע (לא איחרתי רק בגלל שהיא עוקבה ב20 דקות) מכיוון שהיתה נפילת מתח כללית בכל מרכז מינכן בזמן הזה. שוב, אני לא רוצה שתסיקו מהמקרה שלי על כלל מערך הרכבות במינכן, אלא תגיעו לאותה המסקנה הבלתי נמנעת שאני כבר הגעתי אליה, והיא –שאני פשוט משפיעה עליו (על המערך) ישירות.

הפעם, בגלל שהייתם ילדים טובים, בגלל שהסבל שלי באמת שהוא שטויות יחסית למה שכולכם עוברים בארץ בימים האלו, אני רוצה להעלות תמונות! (פעם ראשונה מאז חודשיים שיש לי גישה חופשית לאינטרנט מהיר!!) יש לי עוד שעה כאן , בטרקלין, אז אני אשתדל להעלות לפחות משהו, הנה לדוגמא אני מודדת את הלבוש המסורתי Dirndl לכבוד אוקטוברפסט. בתמונה הזאת אני מנסה להכניס אוויר לריאות ללא הצלחה. חצי דקה אחרי המדידה כבר הייתי מחוץ למחוך החונק הזה, אז בעצם יש לכם הזמנות להציץ על תופעה נדירה ביותר.

ובואו ניפגש השבוע? אני בדיוק אהיה בארץ J

הפולני שבפנים.

דבר ראשון, שלום! אני אורח כאן בבלוג של ג'נישקה ואני בהחלט שמח להיות פה.

אני הולך להשתמש בפוסט הזה בבלוג כתשובה גלובלית להרבה שאלות ושיחות שהיו לי לאחרונה עם אנשים בארץ על כל הנושא של חיים במקום הגדול הזה שנקרא חו"ל.

נראה שיש קושי רב לאנשים לעשות את ההבחנה בין חופשה בחול לבין חיים בחול. ההבדל הוא גדול מכדי לתאר במילים, אך אני אנסה בכל זאת :) בשביל זה אני פה.

החיים בחו"ל, בעיקר כשעוברים ממדינה למדינה על בסיס חודשי, לא קלים. לא הכל פה ורוד. למזלי הגדול הצלחתי להגיע לחברה בין לאומית גדולה עם צוות גדול ומגובש של עובדים ישראלים שעובדים בעיקר עם השוק הישראלי. אך את הבדלי המנטליות אפשר להרגיש כבר בפגישה הראשונה עם שוכני המקום. אמנם השפה באירלנד היא אנגלית (או ככה לפחות הם טוענים). אתה תרגיש זר לא פעם כאשר תבקש שיחזרו אחרי כל משפט... גם בתרבות הדיון אפשר בקלות להבין שאתה לא מפה.
 כמה מנומס שתנסה להיות, אתה הדבר הכי בוטה שהם פגשו בתקופה האחרונה, רק בגלל שאתה משתמש במילים כמו "לא" וכדומה. אל תצפה לעשות חברים מקומיים כ"כ מהר, רוב החברים הם ישראלים או זרים אחרים. האירים לא בדיוק ממהרים להתחבר עם זרים, בעיקר אם הזרים האלה מגיעים מישראל.

ההבחנה בין חו"ל כבית לבין חו"ל לצורכי חופשה ממשיכה להקשות על הרבה אנשים שלא חוו על בשרם את החוויה. את החוויות של להתחיל חיים מ-0. ג'ניה כבר העלתה בבלוג הזה בעבר את הקשיים שבהתחלת חיים במקום חדש ועכשיו הסיפור חוזר על עצמו בעיר אחרת. 

כמובן שהחיים פה לא לחלוטין רעים, הרבה יותר קל לטייל כאשר המדינות השכנות לא רוצה להשמיד אותך, האנשים אדיבים עד גיחוך ולא חם בקיץ, אבל שגרה היא שגרה, גם אם היא באירלנד, או מינכן. 

לעולם תרגיש זר. לא משנה עד כמה אני אנסה להתלבש כמו אירי, לדבר כמו אירי ולהתנהג כמו אירי, אני זר. אין עוד מקום בעולם שאני מרגיש שייך מלבד ישראל ועם זה אי אפשר להתווכח. ואני לא אדבר על המשפחה וחברים וכל הדברים שהשארת מאחור. מעולם לא אמרתי "אני חייב לברוח מפה" כשגרתי בארץ, זו תוצאה של נסיבות. זה אמצעי ולא מטרה ואני לחלוטין לא מסכים עם הגל העולה וגועש של קולות שקוראים לרדת מהארץ. קלישאה ככל שתהיה, אין לנו ארץ אחרת, ומרגישים את זה הכי חזק פה בחו"ל.

אז מה בעצם אני מנסה להגיד? לא הרבה... שלכל מקום יש את הקשיים שלו ואת היתרונות שלו. לא כל הנוצץ זהב ובכל מקום צריך לעבוד קשה בשביל להצליח. אני לגמרי לא מתחבר לכמיהה הזו לעזוב את הארץ, אמנם זו לא חוכמה להטיף לציונות ממושבי בגולה אך זה המסר שאני מנסה להעביר ואני מקווה שבהצלחה, לחיות במדינה אחרת זה לא טיול, אתה לא עסוק כל היום לאן לצאת ואיפה לטייל, אתה עובד ומנהל חיים בדיוק כמו בכל מקום אחר שבו תבחר לגור.

אז לפני שאתם אורזים את הג'ינס היוקרתי והמעיל חורף, תחשבו איך זה לצאת מ"איזור הנוחות" שלכם, לא לגיחה של סופ"ש אלא לתקופה ארוכה של התמודדות עם קשיים אחרים, אך לא בהכרח יותר קלים.

:)

seXiconductors

הפוסט האחרון עורר תגובות רבות ושאלות קשות. מי הם אותם הגברמנים, שאלתם את עצמכם בהיסוס? מה עכשיו?

רציתי לכתוב פוסט בכייני על איך כולם סביבי גברים בני 40-50, מאפירי שיער, מלביני חולצות ומצמידי ג'ינסים, שכולם מדברים גרמנית, חושבים אותו דבר, מתנהגים אותו דבר, ולכולם קוראים כריסטיאן, קלאוס ומוריץ.

אבל החלטתי שלא בשביל זה התחלתי את התפקיד החדש, לא בשביל להתבכיין! כי בסה"כ בשדה הקוצים הזה, אני הוורד! נטע זר, מכל מקום שמסתכלים. יש לזה חסרונות, מן הסתם, כשאני לא מבינה מה הם רוצים, כשאני לא מתאימה לדפוס התנהגותי, וכשבאופן כללי אני מרגישה עדיין לא קשורה. אבל יש לזה גם לא מעט יתרונות, כי הסיבה העיקרית שבגללה התקבלתי לכאן, היא התקווה שתהיה לי נקודת ראייה שונה. האנשים פה נולדו, חיו, וגם ימותו בתוך החברה. 12 שנה זאת תקופה ממוצעת פה בין הגברמנים. אני באתי ממדינה שונה, מתרבות אחרת, מרקע תעסוקתי דומה אבל ממש לא, ובכלל אני אישה. מקשיבים לי, בזהירות אמנם, אבל שמחים שאני מכניסה קצת רוח ספורטיבית וצבעונית לאפור שכולו סמיקונדקטורים.

מה אני עושה בעבודה? זאת עוד קשה להעריך כעבור חודש ימים בלבד של תעסוקתי כאן. אני אחראית על כך שהכוחות השונים בתוך המחלקה שלי יעבדו בשביל אותה מטרה משותפת, שהיא מין הסתם, הגדלת רווחים. אבל, כשמדובר ברבע מהכנסות החברה מסדר גודל של אינפיניאון, זה לא בדיוק להושיב את החבר'ה במעגלה ולראות שכולם מחאים כף בבת  אחת. אני אחראית על בניית מודלים סטרטגיים (כן, זה נשמע פלצני) והתבוננות על השוק, החלטות שיווקיות ויחסי משקיעים. אבל הכי חשוב, אני הופכת את הסמי-קונדקטורים לסקסי-קונדקטורים!!!

חוץ מזה, 3 דברים מעסיקים אותי: דירה, אוקטוברפסט ודיאטה.

דירה - העיר הזאת מדהימה ביופיה, ירוקה, רחבה, עם בתי קפה קטנים ומסעדות גדולות, עם מוזיאונים, פסטיבלים ומה לא. מאוד פופולרית בקרב כל אוכלוסיות העולם. ומאוד קשה למצוא פה דירה במחיר סביר בשכונה טובה.

במיוחד קשה למצוא דירה כשכל היום אני בעבודה, וכאן מי שלא חטף את הלחמניה החמה כשהיא יצאה מהתנור - נשאר רעב. בעזרת השם טפו טפו טפו בלי נדר אולי מצאתי משהו השבוע, אבל כל עוד זה לא סגור אני לא אפרט אבל בחיאת תחזיקו לי אצבעות :)

אוקטוברפסט - מי שלא שמע, כנראה לא חי על כדור הארץ. שלושה שבועות, שבהם מינכן הופכת למשתה אחד גדול. שדה במרכז העיר, שמיועד אך ורק לאוקטוברפסט, בגודל של 3 איצטדיוני כדורגל, מתמלא בחבורות עליזות של אנשים בלבוש מסורתי, שלוגמים עשרות ליטרים של בירה, ולאחר מכן מחזירים אותה אל הדשא/מדרכה/רכבת/שכן בכל הצורות שעולות לכם על הדעת. גיל שהיה פה עד לפני כמה שעות (תחזורררר!!!!) לקח אותי בזהירות בין השלוליות אל האוהל שבו כל  השמחה מתרחשת, ודווקא נהנינו :)  (מבטיחה קצת תמונות בהמשך). 

אחת מתופעות הלוואי של אוקטוברפסט היא חוסר אפשרות למצוא פתרון מחייה בעיר. עד אמצע ספטמבר התאכלסתי לי בכיף במלון חמוד לא רחוק מהעבודה. הייתי מבסוטה לגמרי, עד שגיליתי שאוטוטו מפנים אותי משם כי בא המון אנושי להתגורר בו עד 7.10, ואם את עדיין מעוניינת בחדר, שלמי 160 יורו ללילה. שוב, אני לא אלאה אתכם בפרטים (גם ככה רשמתי המון, מה יש לי?), אבל נאלצתי להיות סופר יצירתית בבחירת מקומות לינה בשבילי ובשביל המזוודה שלתוכה הצטמקו כל החיים שלי. גרתי כבר ב2 ערים נוספות, ישנתי אצל חברה על הספה, וכרגע אני מתגוררת במקום שבו הדירה נשלפת מהארון. אז שוב, מי שלא החזיק לי אצבעות מהסעיף הקודם, שיעשה זאת כעת!

ועכשיו נדבר קצת על דיאטה. אלוהים. אני לא מבינה מה הגרמנים עושים בשביל להישאר רזים. הלחם פה זה הדבר הכי טעים ביקום. והם מוכרים אותו בכל מקום אפשרי. אי אפשר לעבור ברכבת תחתית בלי להגיר ריר  מרוב כל הריחות של הלחמניות והקרואסונים והסנדוויצ'ים והעוגות גבינה ומאפי תפוחים וכמובן פרעצלים!!!! אוי כמה זה טעים!!! לא משנה כמה אני ארוץ מסביב לפארק, לא יעזור, הלחם הזה אוכל אותי בלי מלח :)

בחדר אוכל מפטמים אותנו בנקניקיות ושוקרוט (כרוב חמוץ מבושל), או בסטייק חזיר, או בשומן עטוף בבשר. ירקות טריים זה מצרך יקר ונדיר, אבל אני בונה על זה שגיל יבוא לפה עוד חודש וקצת וייקח את הבזיון הזה לידיים! אני לפחות נמנעת מהגבינות (אני נזכרת בחרדה בסופרמרקט ענק שהיה לי ליד הבית כשגרתי בהיילברון שנה שעברה), אבל אני חלשת אופי.

חברים!

שיהיה לנו חג שמח. אני מבטיחה להעלות תמונות ברגע שיהיה לי אינטרנט מהיר בבית :) אה! בעצם, כשיהיה לי בית :)

ולחיי הסקסי-קונדקטורס כמובן!

נשיקות

פראו ריבקין

גברמנים

השנה החדשה

שנה טובה ומתוקה חבריי ומשפחתי היקרים. מאחלת לכולכם שהשנה הזאת תעבור בכיף ותהיה רצופה הנאות ורק בשורות טובות.

ברוסית יש אימרה "איך שתפגוש את השנה החדשה, כך גם תעביר אותה". אז לעצמי אני רוצה לאחל שזה ממש, אבל ממש לא יהיה המצב.

את השנה החדשה תכננתי להעביר בטיסת עסקים ממינכן לדורטמונד. (WTF מינכן אתם אומרים? לא כתבת רק לפני 4 חודשים שאת בדבלין? על כך בהמשך) שזאת כבר לא בדיוק הצורה החגיגית והכיפית, ושונה במקצת מישיבה משפחתית סביב שולחן החג. אבל בסדר, אין מה לעשות, ארבייטן! ראבוטה!

נכון שגם אתם שמעתם שהרכבות הגרמניות מאוד יעילות ואפשר לסמוך עליהן? אז מסתבר, שכל זה נכון, אלא אם כן מדובר בנסיעת עסקים. תוך שבועיים שאני כאן בעבודה החדשה (עבודה חדשה, אתם שואלים? מה הולך פה?), זאת כבר נסיעת עסקים השניה שלי, וזאת בדיוק הפעם השניה שהרכבות דופקות אותי.

גם הפעם, הרכבת שלי, זאת שהיתה אמורה לקחת אותי לשדה.... לא הגיעה. כן, מה שאתם קוראים. רכבת לשדה התעופה לא הגיעה. עמדתי לי בתחנת רכבת פעורת פה וחסרת יכולת לעשות משהו. גם בגרמניה יש חפצים חשודים שגורמים לחסימת צירי תנועה מרכזיים. החפץ החשוד היה לא אחר אלא.... פצצה (http://www.toytowngermany.com/lofi/index.php/t272167.html)

אז איחרתי לטיסה. זה לא נורא, מחר אני שוב אטוס. אבל בנתיים זה פשוט לא כיף. הצ'ק אין סגור (למרות שהבורדינג עוד לא התחיל), אין עם מי לדבר, אבל יש איפה לקנות כרטיס חדש תמורת 200 יורו. עכשיו אני בדרך חזרה לעיר (כבר הייתי אמורה לנחות בזמן הזה..), ברכבת – שכן התחילה לעבוד בנתיים, נוסעת לישון על הספה של חברה שלי. מחר ב6 בבוקר חזרה לשדה..

זה מה שהתחלתי להבין על בשרי – בגרמניה זה *כואב* להגיע באיחור. איחרת? תשלם. ותשלם בגדול. השעון הוא המלך פה, הוא תמיד צודק, ואתה תמיד נדפק.

אז בשביל שהשנה הזאת לא תהיה דומה לאסון הזה, אני רוצה להבטיח חגיגית (חג היום, לא כך?) שאני יותר לא מאחרת. אף פעם. לא רוצה יותר את העונשים האלה. זהו. מגיעה ב ז מ ן.

*הבהרה לגבי העבודה החדשה למי שלא עוקב. התפטרתי מגרופון ועברתי לאינפיניאון. עכשיו אני עובדת במינכן בתור סיניור סטרטיג'יק מרקטינג מנג'ר. 4 מילים שמספקות אותי לחלוטין ואני לא צופה מעברים נוספים בעתיד הקרוב.

שנה טובה ומתוקה.

ג'ניה. רכבת. מינכן.

איך מפנקים גוגלר?

כשהגעתי לאירלנד לפני כמעט חודשיים, הייתי אכולת שאלות קיומיות קשות.

כשהגעתי לאירלנד לפני כמעט חודשיים, לא הכרתי אף אחד וגם לא היה לי זמן להכיר אף אחד.

כשהגעתי לאירלנד לפני כמעט חודשיים, חששתי מה גיל יעשה פה לכשיבוא. הוא אמנם התחיל ללמוד באוניברסיטה הפתוחה, אבל מה הוא יעשה שאר הזמן?

כשהגעתי לאירלנד כמעט לפני חודשיים, גרתי בבית מלון ולא ידעתי איך ומתי לחפש דירה.

בקיצור אז, לפני כמעט חודשיים, המצב נראה קצת... לא פשוט.

אני רגילה שמצבים לא נפתרים בעצמם והחלטתי לפעול. צירפתי את עצמי וירטואלית לקבוצת ישראלים ויהודים שגרים בדבלין, ניסיתי לסחוט כל קשר בשביל למצוא מישהו להתיידד איתו. הלכתי לסדר פסח, היכרתי מכרה של אחי, פגשתי מישהו שלמדתי איתו בתיכון, הלכתי לארוחות ערב אצל אנשים שאני לא מכירה, עשיתי הכל! ואת האמת, הכרתי לא מעט אנשים טובים ומעניינים תוך השבועיים האלה. לבסוף נשאר לי רק להכיר מכרה של מכר של מכר שלי מישראל.

לפני חודשיים, כשישבתי עם חברתי לנה בברלין, תוך כדי שאני מהרהרת האם עשיתי בחירה נכונה והסכמתי לגרופון דאבלין, היא אמרה שאני עוד לא מבינה למה, אבל אני עוד אראה למה זה יהיה רק לטובה. היא אמרה את זה בבטחון כ"כ מלא, שפשוט הסכמתי והחלטתי לזרום.

וכך, תוך כדי זרימה, הגעתי לפסל  חשוף שדיים וחסר בושה במרכז דבלין לפגישה האחרונה ברשימה שלי. 

5 דקות אחרי שהיכרנו (המכרה של מכר של מכר שלי מישראל, שגם לה קוראים לנה, ולא החשפנית מברונזה!) נכנסנו למסעדת בראנץ' ממש מדליקה ושם פתאום פגשנו שני עמיתים שלה לעבודה. שעובדים בגוגל דאבלין.

אחרי שיחה קצרה של 20 דקות, הייתי מסודרת ל-ג-מ-ר-י.

דירה? הם מכירים מישהי שבדיוק נסעה ל-3 חודשים לסינגפור, ואפשר להשכיר את הדירה שלה במיקום מעולה. צ'ק!

חברים? בואי איתנו, נעשה קניות, נאכל במסעדה, מה התכניות לשבוע הבא? צ'ק!

ותגידי, מתי חבר שלך מגיע? ומה הוא עושה? אנחנו בדיוק מחפשים מישהו בדיוק כזה...........

לא האמנתי, מאיפה נפל עלי כל הטוב הזה?!

גיל הגיע שבועיים אחרי זה, הלך לראיון עבודה בגוגל..... צ'ק!

ועכשיו יש לי רק שאלה אחת קשה שלא נותנת לי מנוח.

איך לעזאזל מפנקים גוגלר?

הוכחות ויזואליות

קצת תמונות מהשבועיים האחרונים..

נפרץ מחסום הכתיבה!!!

יאללה, עברו כבר 5 ימים מאז שאני פה, אפשר כבר להתחיל לסכם J)))

רציתי לרשום לגבי חיי החברה, אבל לפי קצב הדברים, נראה שלא אצטרך חברים פה. עד עכשיו, קמתי כל יום ב7 וחזרתי ב11 בלילה, אז מי צריך חברים כשיש עבודה כ"כ סוחפת? :-/

אבל בכל אופן, אני מאוד מקווה שבעתיד החיים פה קצת יתאזנו ואני אפסיק להתאכזר בעצמי ואתחיל לחיות חיי שעמום בורגנים עם גיל (גיל, כמה סרטים כבר הורדת??)

 בפוסט הקודם צירפתי ציור של התפקיד שלי. רון 2ברג סיפר לי בקווים כלליים שזה מה שהולך להיות, אני נבהלתי כבר אז. בפועל, יש לי הרבה יותר עבודה ממה שציפיתי. בנוסף לניהול המוצר (הגדרת תהליכים, תכנון שלבים הבאים, עמידה בזמנים, חלוקת אחריות, קשר עם המתכנתים, הבודקים, ההנהלה, השיווק, שירות הלקוחות, פיננסים ומכירות), יצא שאני גם אחראית על בניית המשרד מכל הבחינות האדמיניסרטיביות של העניין. שלשום, למשל, הזמנתי עטים ומחברות, לפני זה דאגתי לחלב וקפה, שבוע הבא אני הולכת לעשות תמונות דרכון לעובדים. אני גם דואגת לזה שהם יקבלו משכורות. זה דיי קשה, כי באמת שאני חדשה פה ולא מכירה שום דבר. המשרד הזה הוא כמו סטארט אפ, שום דבר לא עובד וצריך לעשות הכל בעצמי. מבחינה מקצועית יש לי כרגע קצת עזרה – ראש תחום התכנה הגיע מברלין בשביל לעזור מבחינה טכנית למתכנתים ובודקי התכנה – אבל הוא נמצא פה 7 ימים סה"כ ואח"כ אני ממשיכה לבד. (4 ימים הוא כבר היה פה) מכיוון שלהזכירכם, אף פעם לא הייתי מנהלת מוצר, ואף פעם לא עבדתי בשיטת סקראם, אני משקיעה כל דקה אפשרית ללימוד, רק שבמקום ללמוד אני כבר צריכה להביא תוצאות. תקראו לי דפוקה, אבל בדיוק כזאת עבודה עושה לי טוב, כשאין רגע שקט. מה שכן, בכל הזמן הזה אני לצערי, לא מוצאת זמן לחפש לעצמי דירה, להתארגן על חשבון בנק וטלפון, לעשות כביסה (כבר חודש אני חיה על מזוודות בבתי מלון) והכי חשוב, לתקשר עם אנשים מחוץ לעבודה.

היום חוגגים ברחבי אירופה (ומי יודע איפה עוד) את יום שישי הטוב. GOOD FRIDAY. אין לי מושג מה זה, וגם לאירים וגרמנים אין מושג (באמת ששאלתי את כל מי שנתקלתי בו). את גוגל עוד לא שאלתי, אבל מה שחשוב באמת, זה שיש לי חופש!!! לא עובדים היום, כל הסופ"ש וגם יום שני! ארבעה ימים של חופש!!! (חופש איסטר השנה נופל בול על פסח) קמתי לי ב9 בבוקר, הלכתי לקניון, לא מצאתי כלום, נכנסתי לסטארבקס, חיפשתי עד עכשיו דירות, שלחתי אלפי מיילים לסוכנים ובעלי דירות, אני מקווה לטוב.

אני כרגע מתגוררת יחסית קרוב לעבודה, ב-BLACKROCK, שזאת עיירה מאוד יפה ומטופחת. יש לה מרכז קהילתי קטן, עם סטארבקס (J), כמה בתי קפה ופאבים. אפשר לחיות, אבל חיים משעממים ביותר. אז אני מחפשת דירה, כאמור עוד בפוסט הקודם, שתהיה יותר קרובה למרכז העיר, שאחרי שמסיימים לעבוד ב9, יהיה באמת איפה לאכול!!!

היום בערב מגיעה אליי כל הדרך מברלין חברה שלי לנה! אנחנו הולכות לארוחת פסח של הקהילה היהודית פה, ואני בטוחה שזה הולך להיות מאוד מאוד מעניין. אחר כך התכנון הוא לשכור אוטו ולנסוע ברחבי אירלנד כל הסופ"ש! אני ממש מחכה לזה בקוצר רוח! הפעם אני אתנהג כמו תיירת למופת ואני מבטיחה לצלם.

אז שיהיה לכם חג שמח, happy easter ו- во-истину воскресе!

אז ביי בנתיים J

מה אני בכלל?

הנה אני!
http://www.romanpichler.com/blog/roles/one-page-product-owner/
זה התפקיד שלי עכשיו, והוא מגניב לגמרי, המון אחריות, המון למידה על כל האספקטים של הביזנס, הרבה סיכויים לדפוק את זה, ועוד יותר סיכויים להצליח
מי שעוד לא איחל לי בהצלחה, שיעשה את זה עכשיו!

מה שהספקתי לכתוב במטוס ולא סיימתי

לבקשתו הליגיטימי של אבי, ובהתחשב בעובדה שאני כבר כמעט שנה וחצי מסתובבת מחוץ לבית, אני מנסה לחדש את הקשר עם המציאות ולהתחיל לכתוב שוב

כפי שחלקכם (הקטן!! אני עוקבת אחרי הכניסות לבלוג שלי, שתדעו) כבר ראה, ניסיתי לפני כמה ימים לרשום משהו, אבל העייפות הכריעה אותי ונרדמתי בלי לספר שום דבר מעניין.

כרגע אני נמצאת בטיסה פרנקפורט-דבלין, חסרת מעש, לכודה בין שני אנשים, ובידיי מדריך למטייל בדאבלין ולפטופ. אז את המדריך כבר קראתי... טוב, לא קראתי, זפזפתי קצת, ניסיתי לברר ממנו כמה תעלה לי המונית למלון וגם כמה עולה אוכל. כן, אני לא רומנטית, ואין לי תכניות תיירויות לסופ"ש הזה. אבל יש לי 50 יורו בארנק ואני צריכה לדעת האם זה יספיק.

מכיוון שאני לא מחוברת לאינטרנט ואני לא זוכרת מה מלמלתי אז בפוסט האחרון שלי בבלוג, אני אזכיר לכם, שאני עובדת בגרופון, כבר יותר משבועיים, ואם עד עכשיו עסקתי ב"טריינינג", הרי שביום שני מתחיל המבחן האמיתי – צוות של מהנדסי ווב מנוסים מחכה לי ולהוראותיי במשרד החדש-דנדש שנפתח במיוחד לכבודנו.

עכשיו, חלקכם אולי מכיר אותי, ויודע שלי ולווב אין שום קשר (הנה אפילו את הבלוג אני מתקשה לתחזק ולגרום לו להראות נורמלי). אבל גרופון מצאו בי איזשהן תכונות חשובות (אני מתה לדעת מה הן!!!), והחליטו שאני הוא הבן אדם הנכון לפתוח סניף פיתוח בדאבלין, לנהל מוצר חדשני ואסטרטגי, להגיד ל9 מהנדסים מה לעשות. ואת החסר אני כבר אשלים בעצמי.

אז את השבועיים האחרונים ביליתי בלימודי ווב אינטנסיביים. עכשיו אני יודעת מה זה קוקי! J אני גם מכירה לעומק את הפרוטוקול HTTP, ויותר מזה אני לא יכולה לספר לכם, עד שהמוצר ייראה אור.

אז מה התכניות שלי בדבלין (איך כותבים? דבלין או דאבלין?)...? אני נוסעת לתקופה ארוכה (אין לי כרטיס חזרה), ומתכננת להישאר לעבוד שם תקופה. עליי למצוא דירה, חברים, לברר האם צריך רכב, אוכל טעים (מהמדריך הבנתי שזה לא קל) וסופרמרקט זול.

את הדירה אני אחפש כנראה היום ומחר, אפעיל בשביל זה את האינטרנט החינמי שאמור להיות לי במלון, אשלח מיילים ואתקשר למשכירים פוטנציאליים. כשגיל יגיע (עוד 3 שבועות), רוב הסיכויים שהכל כבר יהיה מוכן ומזומן ואני אמצא דירה חמודה. הדילמה שלי כרגע (וזה בגלל שאין לי חברים בדבלין), היא האם לשכור דירה קרובה לעבודה (בפרוורים הדרומיים של דבלין) או לשלם קצת יותר אבל לחפש משהו במרכז (ולבזבז כל יום שעה-שעה וחצי על נסיעה לעבודה?). אני נוטה כרגע יותר לכיוון השני, מכיוון שא' אני מעדיפה לטייל ולהכיר את העיר, ועם התחבורה הציבורית הלא יעילה (C) מדריך לונלי פלנט, אם אני אגור בפרוורים, לא יהיה לי איך לחזור הביתה בלילה. ב', אני עדיין לא יודעת לכמה זמן באתי, גרופון חברה מאוד דינמית, וכל יום הדברים משתנים, ובואו נודה שגם אני לא בדיוק יציבה ונתקעת, וגם אני יכולה למצוא את עצמי במקום אחר. ג', אם אני אגור ליד העבודה, זה יהפוך את החיים שלי סובבים סביב העבודה, וזה לא משהו שהייתי רוצה שיקרה לי. הנה, ככה חייתי בברלין עכשיו במשך שבועיים, כשגרתי 5 דקות הליכה לעבודה...

רק מכתיבת השורות האלה כבר השתכנעתי שאופציה א' בכלל לא באה בחשבון.

טוב, המטוס מתחיל לנחות, צריך לסגור. אמשיך אח"כ.

החיים שאחרי

תזכרו מה אני אומרת לכם
לא, באירופה לא עובדים פחות מבארץ
במיוחד אם זאת חברת הייטק (או אפשר לומר חברת ווב)
לא, אחרי שעושים תואר שני במנהל עסקים לא עובדים פחות!!!
לא, אחרי שעושים תואר שני במנהל עסקים לא נהיים מנהלים ומתחילים להגיד לאנשים מה לעשות

 באירופה, אחרי תואר שני במנהל עסקים, יש למעסיק את כל הלגיטימציה להפוך אותך לעבד

חזרתי מהעבודה החדשה שלי לפני חצי שעה. עכשיו 10:30 בערב
התחלתי ב9.
בקיצור, 12 שעות.

מה שמנחם, זה שהיועצים והבנקאים עובדים עוד יותר!

אני עכשיו בברלין, מסיימת 20 ימים של הכשרה, ועוד כמה ימים אני עוברת לדבלין, לעבוד בתור מנהלת מוצר בתוך סניף פיתוח חדש שגרופון (החברה שמכרתי לה את נשמתי) פותחת
בגדול, אני הולכת לקרוע את התחת :)
מקווה למצוא קצת יותר זמן בקרוב ולהתחיל לעדכן קצת יותר בעכביות.

שלכם
ג'נישקה