seXiconductors

הפוסט האחרון עורר תגובות רבות ושאלות קשות. מי הם אותם הגברמנים, שאלתם את עצמכם בהיסוס? מה עכשיו?

רציתי לכתוב פוסט בכייני על איך כולם סביבי גברים בני 40-50, מאפירי שיער, מלביני חולצות ומצמידי ג'ינסים, שכולם מדברים גרמנית, חושבים אותו דבר, מתנהגים אותו דבר, ולכולם קוראים כריסטיאן, קלאוס ומוריץ.

אבל החלטתי שלא בשביל זה התחלתי את התפקיד החדש, לא בשביל להתבכיין! כי בסה"כ בשדה הקוצים הזה, אני הוורד! נטע זר, מכל מקום שמסתכלים. יש לזה חסרונות, מן הסתם, כשאני לא מבינה מה הם רוצים, כשאני לא מתאימה לדפוס התנהגותי, וכשבאופן כללי אני מרגישה עדיין לא קשורה. אבל יש לזה גם לא מעט יתרונות, כי הסיבה העיקרית שבגללה התקבלתי לכאן, היא התקווה שתהיה לי נקודת ראייה שונה. האנשים פה נולדו, חיו, וגם ימותו בתוך החברה. 12 שנה זאת תקופה ממוצעת פה בין הגברמנים. אני באתי ממדינה שונה, מתרבות אחרת, מרקע תעסוקתי דומה אבל ממש לא, ובכלל אני אישה. מקשיבים לי, בזהירות אמנם, אבל שמחים שאני מכניסה קצת רוח ספורטיבית וצבעונית לאפור שכולו סמיקונדקטורים.

מה אני עושה בעבודה? זאת עוד קשה להעריך כעבור חודש ימים בלבד של תעסוקתי כאן. אני אחראית על כך שהכוחות השונים בתוך המחלקה שלי יעבדו בשביל אותה מטרה משותפת, שהיא מין הסתם, הגדלת רווחים. אבל, כשמדובר ברבע מהכנסות החברה מסדר גודל של אינפיניאון, זה לא בדיוק להושיב את החבר'ה במעגלה ולראות שכולם מחאים כף בבת  אחת. אני אחראית על בניית מודלים סטרטגיים (כן, זה נשמע פלצני) והתבוננות על השוק, החלטות שיווקיות ויחסי משקיעים. אבל הכי חשוב, אני הופכת את הסמי-קונדקטורים לסקסי-קונדקטורים!!!

חוץ מזה, 3 דברים מעסיקים אותי: דירה, אוקטוברפסט ודיאטה.

דירה - העיר הזאת מדהימה ביופיה, ירוקה, רחבה, עם בתי קפה קטנים ומסעדות גדולות, עם מוזיאונים, פסטיבלים ומה לא. מאוד פופולרית בקרב כל אוכלוסיות העולם. ומאוד קשה למצוא פה דירה במחיר סביר בשכונה טובה.

במיוחד קשה למצוא דירה כשכל היום אני בעבודה, וכאן מי שלא חטף את הלחמניה החמה כשהיא יצאה מהתנור - נשאר רעב. בעזרת השם טפו טפו טפו בלי נדר אולי מצאתי משהו השבוע, אבל כל עוד זה לא סגור אני לא אפרט אבל בחיאת תחזיקו לי אצבעות :)

אוקטוברפסט - מי שלא שמע, כנראה לא חי על כדור הארץ. שלושה שבועות, שבהם מינכן הופכת למשתה אחד גדול. שדה במרכז העיר, שמיועד אך ורק לאוקטוברפסט, בגודל של 3 איצטדיוני כדורגל, מתמלא בחבורות עליזות של אנשים בלבוש מסורתי, שלוגמים עשרות ליטרים של בירה, ולאחר מכן מחזירים אותה אל הדשא/מדרכה/רכבת/שכן בכל הצורות שעולות לכם על הדעת. גיל שהיה פה עד לפני כמה שעות (תחזורררר!!!!) לקח אותי בזהירות בין השלוליות אל האוהל שבו כל  השמחה מתרחשת, ודווקא נהנינו :)  (מבטיחה קצת תמונות בהמשך). 

אחת מתופעות הלוואי של אוקטוברפסט היא חוסר אפשרות למצוא פתרון מחייה בעיר. עד אמצע ספטמבר התאכלסתי לי בכיף במלון חמוד לא רחוק מהעבודה. הייתי מבסוטה לגמרי, עד שגיליתי שאוטוטו מפנים אותי משם כי בא המון אנושי להתגורר בו עד 7.10, ואם את עדיין מעוניינת בחדר, שלמי 160 יורו ללילה. שוב, אני לא אלאה אתכם בפרטים (גם ככה רשמתי המון, מה יש לי?), אבל נאלצתי להיות סופר יצירתית בבחירת מקומות לינה בשבילי ובשביל המזוודה שלתוכה הצטמקו כל החיים שלי. גרתי כבר ב2 ערים נוספות, ישנתי אצל חברה על הספה, וכרגע אני מתגוררת במקום שבו הדירה נשלפת מהארון. אז שוב, מי שלא החזיק לי אצבעות מהסעיף הקודם, שיעשה זאת כעת!

ועכשיו נדבר קצת על דיאטה. אלוהים. אני לא מבינה מה הגרמנים עושים בשביל להישאר רזים. הלחם פה זה הדבר הכי טעים ביקום. והם מוכרים אותו בכל מקום אפשרי. אי אפשר לעבור ברכבת תחתית בלי להגיר ריר  מרוב כל הריחות של הלחמניות והקרואסונים והסנדוויצ'ים והעוגות גבינה ומאפי תפוחים וכמובן פרעצלים!!!! אוי כמה זה טעים!!! לא משנה כמה אני ארוץ מסביב לפארק, לא יעזור, הלחם הזה אוכל אותי בלי מלח :)

בחדר אוכל מפטמים אותנו בנקניקיות ושוקרוט (כרוב חמוץ מבושל), או בסטייק חזיר, או בשומן עטוף בבשר. ירקות טריים זה מצרך יקר ונדיר, אבל אני בונה על זה שגיל יבוא לפה עוד חודש וקצת וייקח את הבזיון הזה לידיים! אני לפחות נמנעת מהגבינות (אני נזכרת בחרדה בסופרמרקט ענק שהיה לי ליד הבית כשגרתי בהיילברון שנה שעברה), אבל אני חלשת אופי.

חברים!

שיהיה לנו חג שמח. אני מבטיחה להעלות תמונות ברגע שיהיה לי אינטרנט מהיר בבית :) אה! בעצם, כשיהיה לי בית :)

ולחיי הסקסי-קונדקטורס כמובן!

נשיקות

פראו ריבקין