דברים שאופיניים לגרמניה – אוסף

דברים שאופיניים לגרמניה – אוסף

פפפף – הפרצוף שהם עושים כשמשהו יוצא מגדר המקובל.

אתה נוסע ברכבת תחתית והטלפון שלך מצלצל. אתה נאבק עם הכיסים של התיק ולבסוף מוציא את המכשיר, שעכשיו כשקיבל אוויר מתחיל לצרוח בשיא הכח, מפלח את השקט הרם שבתוך הרכבת. בלי להזיז את הראש,  כל יושבי הרכבת מכוונים את המבט אל מקור הרעש – אליך. מקפצים את השפה התחתונה ומקמטים את האף. פפפף.

במקום להשתיק את המכשיר, אתה עונה.

פפפף.

שקט פתאומי – שנוצר כתוצאה מהפסקת פעולה. בגללך.

יצאת מהרכבת בתחנת מריאנפלאץ ואתה מתרגש לצאת אל גובה המדרכה ולראות את השעון שכולם מדברים עליו. אתה נעמד על המדרגות הנעות ובודק בשעון של הפלאפון שעוד לא 12, ושאתה מספיק להגיע לפני שמתחיל המופע של השעון. פתאום אתה מרגיש מאחוריך איזשהו שקט מוזר – אתה לא יכול בדיוק לשים את האצבע מה זה, בכל זאת המדרגות הנעות עושות רעש, ומסתובב לראות. מאחוריך עומד פרצוף פפפף ומחכה שתזיז את התחת שלך. אתה נורמלי?? נעמדת בצד השמאלי של המדרגות הנעות וחוסם את הנתיב הפנוי!

פורזיכט!!!!! Vorsicht!, (זהירות!) שנאמר בשיא העצבים ואתה יודע שפשעת.

אתה תייר בעיר גרמנית, הולך בסבבה מסתכל על הבניינים המעוטרים, נושם את האוויר הצח לריאות, תוהה מה היה פה לפני 60 שנה, מסובב את הראש אחר עלמות חן צעירות רכובות על אופניים, עד שאחת מהן כמעט נכנסת בך וצועקת פורזיכט!!!! מה, יצאת מדעתך?? אתה הולך על שביל האופניים!

איזו קומה?

התייאשת והחלטת לנסות כלי תחבורה אחרים. כשאתה מזמין מונית שתאסוף אותך מהבית, אתה מצפה לשמוע שאלות כלל עולמיות, כמו "באיזו שעה?", "מה הכתובת?", "לאן נוסעים" וכו'. בגרמניה לא מעניין אותם לאן מועדות פניך, אבל שואלים איך קוראים לך. ובאיזו קומה אתה גר. מכל הפעמים שהזמנתי מונית, אף פעם לא באו לאסוף אותי מהדירה (ואני גרה בקומה השלישית!) אז למה??

ביחד או לחוד?

אז נכון שהשירות במסעדות הבוואריות הוא לא פירסט קלאס. למעשה הם עושים לך טובה שהם בכלל מתייחסים אליך. אבל הם מאוד אדיבים ושירותיים בכל הקשור לעזיבתך את המקום. כשהם מביאים את החשבון, הם גם באים עם ארנק ענק בשביל להביא לך את העודף מיד, וגם מציעים שירות אדיר – "ביחד או לחוד?" – איך בא לכם לשלם? כל אחד על עצמו, או כולם ביחד? אין שום דבר מוזר בשולחן של 12 איש שמבקש לשלם כל אחד על עצמו. המלצר יעבור בין יושבי השולחן ובזריזות של מחשבון מדעי יחשב לך על הסנט את מה שכל אחד אכל. סופר נוח ופותר אי נעימויות.

ילדים שעושים אחד לשני שששש

פעם ראינו ילד שנופל לו מוצץ על הרצפה, אמא שלו הרימה את המוצץ. טבלה אותו בבירה שלה והחזירה לילד. אני עדיין מתלבטת האם זה נורמלי שהילדים פה ממושמעים ושקטים. הם יכולים לשבת בעגלה שלהם ולבהות, בגני משחקים שומעים צעקןץ אך ורק בשפות זרות – הילדים הגרמנים מנהלים שיחות שקטות. כשהם יושבים ברכבת (החיים שלי מתנהלים ברכבת, בסדר!?) ואחד מהם מדבר, האחר יעשה לו שששש! והאמא תעשה פפפף.

ביו

אתם גרמנים עשירים ודואגים לבריאות? בא לכם להוציא כסף על כלום? תקנו מוצרי ביו.בסופר ליד הבית שלנו אפשר לקנות עגבניות ב60 סנט לקילוגרם. בביו-מכולת ליד הבית, אפשר לקנות עגבניות ביו ב-6  יורו לקילוגרם. פעם הבאתי תמרים מישראל לעבודה. מישהי שאלה אותי האם זה ביו. היה לי קשה לענות על השאלה הזאת, שאלתי אותה למה היא מתכוונת. אז היא שאלה אם יש שם תוספת סוכר. אגב, תמרים פה נמכרים ביחידות – ועולים המון כסף.

לחץ

אם בא לכם לראות גרמני מזיע (ואתם לא בעניין של מרחצאות בעירום) – תאחרו לו. העם הגרמני כל כך מחושב ומתוכנן, שאיחורים בלת"מים פשוט לא באים בחשבון. יוצא לי לפעמים לעמוד בכניסה לחדר אוכל ולצפות איך גרמנים מסתכלים כל חצי שניה על השעון – הדייט שלהם מאחר ב4 דקות! אני לא רוצה להכליל, זה גם לא נכון להכליל, אבל יש את אלה שפשוט מתנהגים כמו רובוטים – זזים בהתאם למה שרשום להם בקלנדר, ואם פתאום -קורה משהו שהם לא ציפו לו הם פשוט נתקעים בחוסר מעש..

פרוצס

ניסיתי להיזכר כמה פעמים במהלך העבודה שלי כמהנדסת אמרתי "תהליך" או "מבנה" והתכוונתי לדרך עשייה של עבודה. האם ישבתי ותכננתי את העבודה שלי חודש (או שנה) קדימה, ניהלתי לוח זמנים והתעמקתי בפרטים. יכול להיות שזוהי הודאה פומבית על גלי האתר שחיפפתי בעבודות הקודמות, אבל אני חושבת שדווקא הספקתי הרבה יותר בלי החרטא הזה. כאן פרוצס זה קדוש. אי אפשר להתחיל פרוייקט ללא ROADMAP וMILESTONES. מאוד נזהרים לקחת סיכונים – כי אי אפשר לתכנן אותם. 

אינוביישן (או פרוצס מוסווה)
יש לנו פרוייקטים רבים בשביל אינוביישן. אנחנו יוצרים פרוצסים ליצירת חדשנות. יש לנו מיטינגז בקלנדר – כשנפגשים ומדסקסים על הפרוצס, ושואלים שאלות כמו "כמה אינוביישן אנחנו צריכים בחברה?", "איך להיות חדשני?", "באיזו תבנית אפשר להיעזר בשביל לבנות חדשנות ביעילות?". אני מתגעגעת לDNA הישראלי, איפה שפשוט עושים, כי צריך, כי מחפשים דרכי קיצור, כי אם לא אני אז מישהו אחר, כי אין לי כח לחשוב קדימה...

בכל אופן. לקח לי כמה חודשים לכתוב את הפוסט הזה. אני כמובן סתם בכיינית, אל תחשבו שאני סובלת. למעשה, דווקא די טוב לי. בעבודה הכל סבבה, אני נוסעת הרבה – הנה עכשיו אני על רכבת מWARSTEIN לMUNICH, שבוע שעבר הייתי בDORTMUND וBERLIN. אז דרך העבודה אני מגלה את גרמניה ואת הגרמנים שלה. אני מקבלת יותר ויותר אחריויות, ומפתחת מוניטין בתוך החברה.

בקיצור, תבואו ותראו בעצמכם האם הכל כמו שכתבתי. יש טיסות זולות לגרמניה!

חג חנוכה שמח J

1st year in Munich - in pictures

First year in Munich completed...

It's been an amazing year. Got to experience so much. Germany is not the easiest country to live in, but definitely rewarding. We've been to amazing places, met interesting people and became more european than ever.

I will try to find some time in my schedule (or as they say in Germany - in my Kalendar) and write some insights (and I do have a lot) soon..

This is how it started, in a serviced studio with a bed pulled out of a wardrobe...

And this is how our apartment looks like these days...

Life is good :)

Here is the link to pics from this year

Now that I told mom that we bought a motorcycle, finally I can share the pics from our trip to Italy!

More pictures!

אינובעיישן

החברה הגרמנית שבה אני עובדת, ירשה את התהליכים ואת האיטיות והדקדקנות מSiemens – שמוסדה איפשהו במאה ה-19 (או במדוייק, אוקטובר 1847). האנשים שאיתם אני עובדת (ראה פרק Sexyconductors) הם חבר'ה מאוד רציניים, יסודיים ולפעמים גם קצת (הרבה) מרובעים. אני, לעומת זאת, מאמינה בכך שבשביל להתקדם בחיים, חייבים קצת חדשנות, משהו צעיר, מפתיע ורענן, חשיבה מחוץ לקופסא והכי חשוב, יציאה מ"אזור הנוחות". במקרה של הגברמנים, בשביל להוציא אותם מאזור הנוחות, נראה לי צריך להיעזר בכל מיני כילים שהיו בשימוש בזמן מלחמת העולם השנייה וכיום הם אסורים ע"י אירגונים למען זכויות אדם.

אגב, אני חושבת, שחלק מהדיכוי של כל דבר חדשני בגרמניה נובע מהחינוך הבסיסי בכל המדינה – מגיל 0 בערך מספרים להם על כמה נורא היה מה שנעשה במלחה"ע ה2, וכמה מצטערים הם צריכים להיות (בצדק). ובו זמנית גם אוסרים חשיבה לאומנית ומנחילים איזשהו פחד בדורות שגדלים כאן. לדוגמא, קשה להם לנהל משא ומתן אמיתי ללא ויתורים, בגלל שהם מרגישים שהם יראו את הצד האלים הזה שלהם, ומעדיפים להבליג. (אני לא יודעת האם זה המקרה שתקף לכל הגרמנים, אז אל תתפסו אותי במילה). או שאולי הסיבה יותר פשוטה – והיא אותו אזור הנוחות, שפה בבוואריה הוא כל כך נוח, כל כך מופלא ונהדר, שאין שום סיבה בעולם לצאת ממנו.

לא מזמן אכלתי לאנץ' עם אחד הגברמנים, והמשכנו לקפה לדבר על חדשנות. כפי שאתם מכירים אותי, אני כפייתית ואם משהו נכנס לי לראש, אני מתחילה להציק לאנשים עם הרעיונות שלי. הגברמני הזה האזין לי בחצי חיוך סקפטי, וכמו שאר חבריו משך בכתפיים ואמר – "אצלנו בחברה קשה מאוד לשנות דברים, צריך לעשות תנועות מאוד קטנות ואיטרטיביות בשביל להגיע לתוצאות שאת מצפה. התהליכים אצלנו מאוד חשובים, וכל רעיון חייב לעבור 20 שלבים לפני שמקבלים אותו במערכת...צריך סבלנות..."

אין לי סבלנות לזה! אני לא גרמניה!!

הגענו למקום שבו מזמינים קפה. יש שם שני דוכנים – לאחד קוראים Aumüller – מאפייה גרמנית אותנטית.  (הנה, לא התעצלתי, בדקתי באתר שלהם, ומה שרשום שם זה "יותר טרי 100 שנה – זה הסלוגן בו השתמשנו לפני 15 שנים כשחגגנו את השנה ה-100 למאפיות שלנו!"). לשני קוראים Segafredo, המוכר והבינלאומי. כאן אני חייבת גם לציין, ששני הדוכנים נמצאים בדיוק מטר וחצי האחד מהשני, כך שאפשר לעמוד בתור לAumüller ולהסתכל על השירות המהיר של Segafredo, או לשתות קפה בSegafredo  ולתצפת את התור ב-Aumüller.

אמרתי לגברמני – אנחנו הולכים ל-Segafredo. והצדקתי בעזרת הסיבות הנ"ל:

Segafredo	Aumüller
זול (אספרסו עולה 1.40)	יקר (אספרסו עולה 1.80)
תור של 4 איש (רובם לא גברמנים)	תור של 20 גברמנים
הקפה טעים	הקפה לא טעים
הקפה קונסיסטנטי – כל פעם מקבלים את אותה האיכות	לפעמים ההקצפה שלהם נראית כמו שמפו זול, לפעמים הם מוזגים יותר מדי חלב והוא נשפך החוצה. פעם אספרסו שלהם מר, פעם ארוך.
הם מחממים את הכוסות!	הכוסות יוצאות קרות רטובות מהמדיח
ומקבלים עוגייה בצד	מקבלים את הקפה שעולה על גדות החלב המוקצף שפוך על הצלוחית

את האמת, גם אני נבהלתי עכשיו מהטבלה שהכנתי. נראה שהגרמניות הדקדקנית מתחילה להשפיע עליי L

הגברמני הזדעזע. היה לו מבט מבועט בעיניים. אני לא הולך לשם! הם מכינים קפה ממכונת כפתור! אני יודע מה זה קפה איכותי! אני שותה אך ורק בAumüller! מאז שאני עובד פה! מאז שהחברה הוקמה! שם זה קפה איכותי! האנשים מקצועיים! יש להם את המכונה המגניבה הזאת!

אמרתי לו, שטפן, תנוח. אין כפתור. יש להם מכונה אמיתית.

הוא לא האמין לי. התערבנו שהמכונה היא אמיתית, וזקוקה לאיש שמפעיל אותה, עם קפה טחון ומדחס והכל. לא מכונת כפתור. מי שטועה מזמין את מי שצודק לקפה.

אז הוא הזמין אותי לקפה הזה.

אחרי שטעם מהאספרסו שלו, הופתע לגלות שהוא בכלל לא רע, ואפילו יותר טוב ממה שהוא רגיל מהמקום בן 100 +15 שנה. נתתי לו גם את העוגייה שלי, ואמרתי לו- "שטפן – ככה נראה האינובעיישן שלכם – אתם רגילים לעשות משהו כבר עשרות שנים, וחושבים שזה הדבר הנכון לעשות. ובזמן הזה, ממש מתחת לאף שלכם, קם מתחרה עדיף מכל הבחינות. ואתם אפילו לא מזיזים את הראש להסתכל.."

חצי שעה אחרי זה, כשכבר ישבתי במשרד, התקשר אליי מנהל חשוב והזמין אותי להשתתף בסדנא בחדשנות להנהלה בכירה.

אינובעיישן או לא? :)

אמצע החיים

זה קורה פתאום. אתה רגיל להיות צעיר, מישהו שנהנה מהחיים, בלי יותר מדי אחריות, משכנתא ודאגות אחרות. הכל נשאר בגבולות ה"עוד שנה נראה", "אין מה למהר", והאהוב, או יותר נכון, השנוא עליי כל כך "יהיה בסדר" – בקיצור הגישה הילדותית שמלווה אותך לאורך כל הדרך. אתה לא נעצר לחשוב, לתכנן, לא רואה בזה צורך. אתה גם לא חושב שיש לך יותר מדי השפעה על החיים שלך... למרות שבצורה אבסורדית, בו זמנית, אתה עדיין חולם שאתה יכול לכבוש את כל העולם – ויום אחד, יום אחד כולם ידברו עליך.

ואז אתה מגיע לאיזה אירוע לא משמעותי שבי"ס למנהל עסקים שלמדת בו אירגן, ואתה בא בשביל לייצג את הבוגרים של ביה"ס מצד אחד ולפגוש עוד חבר'ה מצד שני. אתה בא כי אתה מרגיש שאתה חלק מההוואי החברתי, מהמשפחה הזאת שנקראית אינסיאד, ופשוט ממשיך את מה שהפסקת רק לפני שנתיים – חיוכים קוקטיילים ואוכל חינם :). אתה עומד שם, בפני הסטודנטים בפוטנציה, חלקם פעורי פה, חלקם עם עניבות וארשת רצינית, מספר על כל החוויות, משחק עם המיקרופון, מנסה להיזכר במה שלמדת בקורס ל"עמידה בפני קהל"...

ופתאום. פתאום זה נוחת עליך. אתה מבין, שהם מסתכלים עליך כעל מישהו שהשיג משהו, שאותו אוסף הדברים שבחרת בתקופות כאלו ואחרת בחיים, פתאום זה מה שאתה. בלי שום התראה מראש, הם בני 23 ואתה גדול מהם בכמעט 10 שנים. הם כל כך דומים למה שהיית ממש ממש לא מזמן, אבל זהו, אתה כבר לא ביניהם. פתאום אתה נמצא מהצד השני. שהוא כל כך, כל כך קרוב, אבל בלתי אפשרי לגישור. אותו הצד של הבוגר, השקול והמחושב, הזה שמעבירים עליו ביקורת או שואפים להיות כמוהו. לא ילד. לא עוד.

"הגיע הזמן באמת, ג'ניה", יגידו כמה מהקוראים (היי אמא! אבא!), אבל אני למען האמת, אפילו לא ציפיתי שזה יקרה. למה פתאום, דווקא אירוע כ"כ לא מכונן, ולא התפקיד הרם שלי בחברה, לא תאריך הלידה בת"ז, לא ההורים ולא ההסתכלות על בני גילי, למה דווקא עכשיו, ככה פתאום?

החיים הם לא משחק, אלא מה שאתה עושה מהם. היה לי המון מזל, הרבה יותר משכל, והוא ללא ספק הביא אותי עד הלום. עכשיו נשאר לקבל את ההתבגרות הפתאומית הזאת באהבה (למרות שאני צופה שיהיו לי עוד הארות כאלה בעתיד - הזרקות בוטוקס, השתלות שיניים ונכדים, כנראה שבסדר הזה) ולהפסיק לחפור לכם. יום אחד עוד כולם ידברו עליי!

גאווה לאומית

ביום שישי האחרון, אחר הצהרים, בדיוק כשרוב האנשים כבר הלכו הביתה, התקשר אלי בדחיפות איש העיתונות שלנו וביקש ממני להתראיין לעיתון מקומי. נושא הכתבה היה – או כך נאמר לי (עוד לא קראתי את התוצאה, היא בגרמנית וייקח לי זמן לתרגם את זה) – בעלי מקצוע צעירים שהיגרו לגרמניה.

הכתבת, שדיברה אנגלית ברמה של כיתה ג', שאלה אותי מאיפה הגעתי לגרמניה. זאת שאלה שאני תמיד מסתבכת לענות עליה. בגלל שאני מתלהבת מעצמי עדיין. "באתי מדאבלין. אבל לפני זה הייתי בישראל, אבל מקודם בצרפת ובסינגפור. וחייתי בישראל כמעט שני עשורים. ולפני זה בכלל נולדתי ברוסיה".

פעם הבאה אני פשוט אענה "באתי מישראל". למה לסבך אנשים?

"מדאבלין?"- שאלה הכתבת בהתלהבות, -"הגעת לפה בגלל המשבר, נכון?"

"דווקא לא, פשוט רציתי לעבוד בחברה יותר רצינית ומיושבת, מאשר גרופון. רציתי ללמוד מבעלי נסיון, ולעבוד עם מוצרים אמיתיים"

"אבל היה לך רע בדבאלין?"

"לא, לא ממש"

הרגשתי אכזבה בקולה, היא כותבת מגמתית על אנשים שנשטו את המדינה שלהם ובאו לגרמניה מחוסר ברירה, כי יש להם מקצוע והם לא יכולים למצוא עבודה בגלל המשבר. לא הרגשתי צורך ללכלך על ישראל (למרות שבאמת שלא היו לי שם הרבה הצעות ופרספקטיבות), ולבסוף בכתבה רשום (החלק שתרגמו לי), שאני מייצגת את רוסיה, מהגוש המזרח-אירופאי המתקשה. רשום גם שהייתי בצרפת, סינגפור ואירלנד.

רק ישראל לא מוזכרת. נו שויין. העיקר אני מפורסמת עכשיו!

שתדעו לכם, שעכשיו, אחרי הפרסום, אני הולכת לקבל הצעות עבודה בתחומים מגוונים ביותר, האימייל שלי יהיה מפוצץ בהצעות והתא הקולי בהודעות. בטח עוד לא קיבלתי כלום רק בגלל שהם רשמו את השם שלי לא נכון.

J

הכתבה:

 Münchner Merkur - article

Pictures!

And now... finally!

The pictures!

Summarizing 7 last months in Munich and other places we got to visit. The winter is soon coming to its end, and the next batch will be much happier and sunny :)