Feb 24, 2011

מהמר נולד. סיפורים משולחן הקלפים

אני יודע, הבטחתי לא לרשום כלום עד שנחזור מהונג קונג, אבל אני חייב, אז תעשה ריפורט ספאם או משהו...

כל מי שאי פעם קיבל מצגת פאוור פוינט על מבנים מיוחדים בעולם עם מוזיקה מעצבנת ברקע בטח ראה את המבנה הזה:

לא יודע מי מכם יודע, שבין חנויות היוקרה והברים של 140 שקל כוס מי ברז והבריכה הענקית על הגג, יש גם קזינו..
אז בתור מהמר כפייתי, עם יותר מידי זמן פנוי שלא מכבר הבריא ממחלה חשוכת מרפא, מצאתי את עצמי פוסע לכיוונו של המבנה המרשים.

בהתחלה לא הערכתי נכון את הסינגפורים, אבל ידם הייתה על העליונה בסיבוב הראשון. הם לא נתנו לי להכנס.
כן, להכנס לקזינו בסינגפור צריך להיות תושב זר או תושב מקומי שמשלם 100 דולר ל24 שהייה בקזינו.
איך מוכיחים שאתה תושב זר? דרכון! מה גיל לא הביא בפעם הראשונה שהוא הגיע לקזינו? דרכון! בדיעבד הבנתי שהם מפחדים ממני...
אז אחרי ניסיון כפול של חתירה ליעד וביצוע איגוף בניסיון כניסה עם רשיון נהיגה וחיוך כובש שכשלו, הלכתי לישון וחזרתי למחרת.

למחרת, שזה היום, הגעתי מצוייד בדרכון כשר למהדרין.
לא יודע מי מכם היה בקזינו, אבל זה מרגש, גם אם אין לך אפילו עוד צ'יפ של דולר ביד... הסתובבתי איזה 40 דקות בין השולחנות (את רוב המשחקים אני לא מכיר..) ובחנתי...
לאחר שהחלטתי שאני הולך על זה, לקחתי לי עוד 20 דקות להיות בטוח שאני הולך על זה, ואז הלכתי על זה!
חמוש בשטר של 50 דולר סינגפורי התיישבתי ליד שולחן הרולטה. שולחן של מינימום הימור 5 דולר. או זה מה שחשבתי.
מלא ביטחון ופוזה של אחד שהגיע לשרוף פה מליונים שמתי צ'יפ של 5 דולר על הקוביה שאומרת שאני חושב (או יותר נכון, מהמר) שיצא מספר בין 24 ל36.
הדילר הביט בי במבט מלא רחמים והודיע כי ההימורים החיצוניים (לא מספרים) זה מינימום של 25... אז שמתי 25...

האדומים שווים 5 דולר.

זאת הייתה הטעות שלו! כאן הוא פתח רצף נצחונות שנמשך ניצחון אחד! כן כן, חברים, בפעם הראשונה בקזינו זכיתי ב50 דולר!!!
ישר קמתי והרמתי טלפון לעישתי להתייעץ מה עושים עם הכסף, בנדל"ן לא נכון להשקיע עכשיו ואוטו זאת לא בדיוק השקעה...
  זה המצב הפיננסי לאחר סיבוב הרולטה...

לקחתי לי בקבוק מים חינמי שהקזינו מחלק (אין אלכוהול, קזינו של קמצנים) והתחלתי לחשוב מה לעשות, הבחירה הייתה בלאק ג'ק, מה שעזר לבחירה שזה המשחק היחיד שאני מכיר שם...
פה כבר היה משחק עם כמה סיבובים והימורים סטאנד, היט מי וכל הסלנג הזה שמצתלם טוב. לאחר איזה 10 סיבובים (מינימום הימור של 25 דולר) מצאתי את עצמי עם 175 דולר! כלומר 125 רווח!
בשלב הזה התקשרתי שוב לעישתי והיא כבר אמרה לי שזה סכום יפה שהיא יכולה לקנות בו בגדים והגיע הזמן לפרוש, אז פרשתי. בשביל להוסיף על העלבון לפני שיצאתי לקחתי עוד בקבוק מים חינם! נה!

בתצורת הקזינו:
ובתצורה שאני מעדיף



 זהו, זאת חווית הקזינו הראשונה שלי בסינגפור ובכלל... מי שיודע מה הקטע של הסלוט משין (אנשים יושבים מול מסך דוחפים כסף ומחכים) שיודיע לי!

משהו מאוד מוזר ד"א זה שהקזינו בנוי מ2 קומות, זה כמובן לא מוזר אבל הכן מוזר זה שלמטה מותר לעשן חופשי חופשי... נו שוין...

אז עכשיו אני באמת חייב לזוז כי אני נפגש עם הסטודנדיט לארוחת ערב (היא מקדישה לי 15 דקות בין בוחן להרצאה) ואחרי זה להכין תיק לטיסה,


אז שוב, שתיהיה שבת שלום ובשורות טובות!

שלכם,

גיל העשיר!

Feb 23, 2011

אאוטסורסינג יעיל, מעניין ומרתק!

שוב שלום.

לפני הכל, אני רוצה לנפץ מיתוסים על סינגפור! הראשון: הם לא רובוטים! כן כן, אני יודע שקשה לכם להאמין, אבל הם חוצים באדום, זורקים זבל ברחובות ואפילו השם ירחם לא רוחצים ידיים אחרי הנוחיות...
מסטיק מותר ללעוס אבל אסור למכור. סמים זה עונש מוות ובאוטובוס למשל צריך לשלם, אסור לעשן, אסור להרוס וכמובן אסור להרביץ לנהג אוטובוס. לגיטימי.

אז אחרי שהבהרתי שגם סינגפורים הם בני אדם, נמשיך הלאה... יש מלא דברים מגניבים בסינגפור לצד דברים לא מגניבים בכלל.

דוגמאות? בבקשה:
אני לא יכול לצאת מהרכבת התחתית בלי להתכופף, אי אפשר להבין כ"כ את האנגלית של המקומיים... עד כדי כך שאם לא היו אומרים לי שזה אנגלית הייתי משוכנע שזה סינית\הודית.
כנראה גם שסינגפור לא כ"כ אוהבת זרים. מכיוון שהמחלה הסינגפורית לא פסחה עלי ואחרי 3 ימים של מאבק נראה כי אני מצליח להכניע אותה.

אבל הכי גרוע, זה ההודים! תדע כל אם עבריה, שאם אני מקלל מישהו וקורא לו הודי... זו הקללה הקשה ביותר שאני יכול להנחית על מישהו.

אבל יש גם המון דברים מגניבים. מכוניות למשל! פורשה ולמבורגיני ופרארי ורולס BMW מרצדס והכל היצרנים שעושים נעים בעין, לצידם ישנם אופנועי ספורט ומכוניות משופרות אחרות, אבל כשחושבים על זה, הגבלת המהירות פה היא 80 קמ"ש (לאן כבר יש להם למהר...) אז זה קצת מוציא את העוקץ מכל השמות האלה כשקטנוע 125 נותן לך בראש...
דבר נוסף אליו שמתי לב, אין כאן שמנים. צריך להתאמץ בשביל למצוא מישהו עם משקל עודף וזה סביר להניח יהיה תייר... לא יודע למה, כנראה יש נגד זה חוק.

הסינגפורים, למי שלא יודע, לקחו את החוק המחייב לרשום על קופסאות סיגריות שזה לא בריא לשיאים חדשים. כן, כאן תזכו לראות גידולים סרטניים בשלל צורות, שיניים רקובות ושאר מחזות גרפיים מעוררי תאבון בכל פעם שתרצו להרעיל את עצמכם ואת הסביבה.

IMAG0126.jpg

אני אסיים את המייל עם התמונה המרהיבה הזאת בכדי לתת לכל המעשנים חומר למחשבה ולכל המחוקקים חומר לחקיקה.

יום שישי אנחנו בהונג קונג, אז שיהיה כל טוב ושבת שלום!

גיל נחלץ לעזרה

אמרנו מנהל עסקים, מחסור בזמן?
אז הכי טוב זה להביא אאוטסורסינג :)
האאוטסורסינג הכי טוב בעולם הגיע לפני כמה ימים והרי בפיו החדשות!!!
-------

אוקיי, כבר איזה יום וחצי שאני בסינגפור.
יש לי מספר טלפון חדש (שזה בעצם המספר הישן של ג'ניה, ככה זה אצלנו, אני מקבל שאריות... )
המספר הוא: +65-980-666-04
אין לי מושג מה תעשו עם זה, אבל מכפת לי... הקו הישראלי שלי שוכב בארנק ולכן לא זמין. אם נאמר ובחרתם להתקשר או לסמס, קחו בחשבון שאני 6 שעות קדימה.

אין לי כ"כ עדיין מה לספר על סינגפור חוץ מזה שחם ולח פה, ראיתי היום מישהו זורק זבל ברחוב, להוצאה להורג לא נשארתי.
עוד 5 ימים אנחנו ממריאים להונג קונג לסופ"ש ארוך ומרתק שאין לי מושג מה נעשה בו, אבל חייבים לנסוע כי כולם נוסעים :D

נראה לי שעליתי על איזה היררכיה בתושבים פה:
הכי למטה זה ההודים\פקיסטנים, הם שעירים ומסריחים ומגיע להם!!! הם העובדי כבישים, מלצרים, מוכרים בסופר וכ'ו.
אחרי זה יש זן מלוכסן שדומה לתאילנדי\פיליפני שהוא גם לא להיט, אבל הוא יכול חופשי לתפוס תחת על ההודים.
למעלה זה יפנים או משהו, אני בטח טועה אבל אף אחד לא יכול לבדוק אותי.

הבניין שאנחנו גרים בו נראה לי קצת של עשירים. אתמול חזרנו ממסעדה בערב וראינו ילד יוצא מאיזה מרצדס חדשה, מבוייש וכל החברים שלו צוחקים עליו... כנראה כי היא לא הייתה AMG
אנחנו עוברים עוד שבוע (כשחוזרים מהונג קונג) לבניין של עוד יותר עשירים שיש שם בריכה לכל דייר. ואחת משותפת. בלי להגזים!

היום כשחזרתי מהמרכז המסחרי הקרוב ראיתי תאונה, ואם נתחשב בזה שלכולם מותר לנסוע כל הזמן (כמו בתאילנד) אני לא מאשים אותם. ד"א, יש פה לא מעט אופנועים.

טוב, אנחנו הולכים לנשנש לאנצ' אז שיהיה לכולם שבוע טוב,


גיל

Feb 9, 2011

אין זמן

טוב, אז כאמור, זמן זה המצרך הכי יקר פה באינסיאד, וזה שאני עכשיו מבזבזת כמה דקות יקרות מהחיים שלי, זה רק הודות לכך שאני יושבת עכשיו בהרצאה רחוק מהמרצה.

החומר הנלמד הוא לא מסובך, אם יש לכם שנתיים-שלוש לעשות את התואר. במקרה של אינסיאד, כל סמסטר נמשך חודשיים, ובזמן הזה נלמדים 5-7 קורסים, ומאוד קשה להכיל את כל המידע הזה.
גם כשוויתרתי על ארוחות צהרים של שעה וחצי והתחלתי לאכול לחמניות מהסופר, גם כשהתחלתי לישון 3-4 שעות בלילות, עדיין אין מספיק זמן. חוץ מהלימודים, כאמור, צריך לארגן שני שבועות לאומיים, לדאוג לקריירה, לשמר חברים ולרכוש חברים חדשים, להחליט על החופשה הבאה, לחפש דירה לחודש הבא, לא להזניח את הספורט, לעשות מניקור, סדר בחדר, לכתוב מיילים, לתקן את הטלפון, לסדר עניינים בבנק ולקנות אוכל בסופר.
אני לא מתלוננת, זה מאוד מעניין כל החוויה הזאת, אבל לפעמים אני מרגישה שאני מפסיקה לקלוט הכל ונהיית זומבי.

בסוף שבוע שעבר חגג העולם הסיני את השנה החדשה של הארנב. 3 ימים היתה סינגפור מושבתת, שכן כולם בזמן הזה נפגשים עם המשפחות שלהם לארוחות חגיגיות וחילופי מתנות. אין הרבה מה לעשות בעיר, אז נסענו לפיליפינים, ספציפית, לאי בורקאי..
אם פעם החופשות אצלי נתפסו כמשהו שצריך להתכונן אליו מראש, לברר עם חברים מה מו מי, כמה ולמה, הרי שעכשיו חזרתי מריצת לילה, ארזתי מזוודה תוך 20 דקות, וכשעלינו על המטוס התחלתי לברר לאן טסים.
לא ידעתי, שהדרך כוללת טיסה מסינגפור למנילה (4 שעות), המתנה בשדה (6 שעות), טיסה לקליבו (שעה), נסיעה באוטובוס (שעתיים), שייט על ספינה (10 דקות) ומונית (עוד איזה 10 דקות)
האי מדהים ביופיו, כמו בסרטים :), אתם יכולים לראות בתמונות
רוב הזמן ישבנו בחוף, וכשהתחלנו להעלות עשן (נשרפנו), עברנו לבתי קפה, עם הספרים והמחברות -למדנו...
בלילות חגגנו כאילו אין מחר (סוף כל סוף האלכוהול זול, ולא משכנתא כמו בסינגפור), ובאמת לא היה מחר - התעוררנו לקראת השקיעה. אני באיזשהו שלב ויתרתי על החגיגות והחלטתי להשלים קצת שעות שינה. רק שבזמן הזה הנמלים והיתושים חשבו אחרת :((

פיליפינים היא מדינה ענייה מאוד, הכל ישן, מלוכלך, מרוט. המחירים נמוכים מאוד, הכבישים נוראיים, בתי המלון מלוכלכים
הם יושבים על איים מדהימים ביופיים, אבל בתוך העיר ממש מגעיל... וגם, למרות שממש זול שם, עדיין צריך לשלם על הכל. אפילו על הבדיקה הבטחונית בשדה תעופה צריך לשלם עמלה! על שיט על ספינה - צריך לשלם, יורדים מהסירה, מישהו סוחב לך את התיק בלי שביקשת? צריך לשלם טיפ...

כשהגענו לסינגפור, קפצנו הביתה להתלקח וישר הלכנו ללמוד
השבוע הזה עמוס בצורה בלתי רגילה - 3 בחנים, 2 עבודות קבוצתיות, אז תאמינו לי או לא, אני גרה עכשיו בספריה :)

לא זוכרת אם סיפרתי, אבל הזמנתי חליפה של אנשי עסקים רציניים אצל חייט הודי, היום הוא הגיע עם החליפה בשביל התאמות, חבל לכם על האף איזו אשת עסקים אני הולכת להיות!!! :)))
כשאקבל את החליפה המוכנה אני אצטלם, כדי שתיווכחו.

 יאללה, אני זזה להרצאה הבאה! אל תיעלמו לי

קוראים המעוניינים בקבלת מייל כשמתפרסם פוסט חדש, אנא שלחו לי הודעה על כך/תשאירו כאן תגובה