אז איך
מזג האוויר?
גרמני
טוב תמיד יגיד שהוא שונא סמול טוק – אבל משהו חזק יותר ממנו, גורם לו להתחיל כל
שיחת טלפון עם מישהו שגר בעיר או מדינה אחרת בשאלה החשובה הזאת. התגובה של כל
בנאדם שיש לו דאגות שונות ממזג האוויר – תהיה להעיף מבט מהחלון ולפטור את השיחה
במלמול שנראה שהכל בסדר – ולתהות מה זה מעניין את הגרמני הזה? אבל תנסו לשאול את
אותה השאלה את יוּרְגִן מהעבר השני של הקו. גם אם הוא יושב בבונקר (למרות שבגרמניה
חלה חובה שבכל משרד יהיה לפחות חלון אחד) – הוא יודע מה יהיה עוד 3 ימים, מה אחוז
הלחות המדוייק בהרים, לאיזה כיוון נושבת הרוח, ולאן כדאי לנסוע לתפוס את השמש
הטובה יותר, מתי ירד גשם ויהרוס לו את כל הסופ"ש וישפיע לו על ספירת
הויטמינים בדם.
מה שלום
האישה?
גרמנים
נוטים שלא לערבב את החיים הפרטיים עם חיי עבודה. לעומת הישראלים שמדברים עם הגננת,
האישה, האינסטלטור והמאהבת בטלפון מהמשרד, נפגשים בפינת קפה מנהלים שיחות חולין בזמן ארוחת צהרים, וכו'.
בגרמניה, בארגון גדול ויציב כמו החברה שבה אני מועסקת – בעבודה – עובדים. באים ל-8
שעות של עשייה נטו. בארוחת צהרים ממשיכים לדסקס את
נושאי העבודה ולא לסטות לפסים אישיים אף פעם. קפה שותים ליד השולחן. יש לי עמיתים
שאין לי מושג מה המצב המשפחתי שלהם, שלא לדבר עם כמות הילדים.
מה שלומך?
הוא יענה "אני מאוד עסוק". זה שלומו של
הבנאדם, אתם קולטים את זה? הוא עסוק! וזה בא להצביע על כמה הוא מושקע בעבודה, וכמה
הוא חשוב. אני שונאת את התשובה הזאת, היא עושה לי צמרמורת. תודה באמת, הֱר מַאיֵיר,
שמצאת לך זמן להיפגש איתי, אתה הרי כ"כ עסוק! עוד תשובה אפשרית – "לא
רע". זה די מסכם את הגרמניות. הם חיים בעולם שכולו טוב, מתקתק, מושלם, עם
האוויר האלפיני הנקי, המדרכות המצוחצחות ו30 ימי חופש בשנה – אז "לא רע"
להם. אנחנו הישראלים, מנסים כבר שבועיים לקבוע עם האינסטלטור, הגננת התפטרה, האישה
גילתה על המאהבת – אבל אצלנו "הכל בסדר"...
אז מה התכניות לסופ"ש?
זאת שאלה מאוד מפתיעה, בהתחשב בסעיפים הקודמים. פעם
ראשונה ששאלו אותי, מאוד נרתעתי מלענות. בארץ, אם מישהו שואל אותך על התכניות
לסופ"ש, מן הסתם הוא רוצה להיות חלק מהתכניות האלה. בגרמניה דווקא ההפך,
הסופ"ש הפרטי האישי שלך נחשב לנושא "סייף" – שאפשר לדבר עליו עם כל
אחד. לאף אחד אין שום כוונה להצטרף לחיים המשמימים שלך בסופ"ש – הם רק שואלים
את זה מתוך נימוס. התשובה צריכה להיות מפורטת, שאם שמזג האוויר היה כך וכך, תבחר ללכת
למקום שבו תוכל ליהנות מהשמש/להתחבא מהגשם. מכיוון שבגרמניה יש הרבה ימי חופש,
אנשים נוטים להתייחס לסופי השבוע שלהם ברצינות – זה לא הזמן לסידורים, זה הזמן
למנוחה ולהנאה.
איך היה הסקי?
לפי מיטב ניסיוני, סקי זה סקי. יש שלג לבן וקר, והישרדות
תוך כדי ירידה במהירות מההר. מה זה השאלה זאת – "איך היה הסקי?". אז זהו,
שלסקי יש גוונים, טעמים וניחוחות. השלג יכול להיות רך, קשה, טרי, נמוך, רטוב, יבש
ומה לא. האתר יכול להיות מעניין, קטן, מפוצץ אנשים, עם מסלולים מאתגרים, עם רוב גולשי סנואו בורד. מזג האוויר
יכול להיות פקטור מכריע בהנאה מחופשת הסקי – וכל הגורמים האלה צריכים להיות
מפורטים בתשובה ארוכה לשאלה החשובה הזאת. עכשיו, בתקופת החורף, לא פעם תפסתי את
הגברמנים דנים בשיא הרצינות באיזה אתר ירד כמה ס"מ שלג ומאיזה צד נשבה
הרוח...
או?
בשפה הגרמנית יש מבנה דקדוקי ייחודי של שאלות, שמתחילות כמו משפט
רגיל לחלוטין, ופשוט מסתיימות בשאלה "או?" למשל – "את עולה עכשיו
על הרכבת, או?" שזה אותה משמעות כמו "האם את עולה עכשיו את
הרכבת?", אבל יש הרבה יותר חוסר רצון לשמוע תשובה שלילית בצורה הראשונה.
למעשה, אין שום רצון לשמוע שום תשובה, ולפי דעתי, בעבר במקום ה"או?" המנומס
והמנוון הזה, הם השתמשו ב"שנל!"
הזמנתם מקום?
גם אם המסעדה ריקה לחלוטין, הם יהיו מחויבים לשאול אתכם
את השאלה החשובה הזאת. ויש מצב לא רע, שאם לא הזמנתם מקום, אתם תצטרכו ללכת למקום
אחר. ספונטניות זו נחלתם של עמים אחרים – והקונצפט לא הצליח להתאקלם יפה פה. המסעדות
נראות כאילו אין להן עניין בלעשות אקסטרה – גם אם השעה 17:00 והשולחנות במסעדה מוזמנים
מ-20:00, הם לא יושיבו אתכם.
--- את השאלות האלה השאלתי מהפוסט הראשון בסדרה ---
איזו קומה?
בגרמניה, כשמזמינים מונית
שתאסוף אותך מהבית, אתה מצפה לשמוע שאלות כלל עולמיות, כמו "באיזו שעה?",
"מה הכתובת?", "לאן נוסעים" וכו'. בגרמניה לא מעניין אותם לאן
מועדות פניך, אבל שואלים איך קוראים לך. ובאיזו קומה אתה גר. מכל הפעמים שהזמנתי מונית,
אף פעם לא באו לאסוף אותי מהדירה (ואני גרה בקומה השלישית!)
ביחד או לחוד?
אז נכון שהשירות במסעדות
הבוואריות הוא לא פירסט קלאס. למעשה הם עושים לך טובה שהם בכלל מתייחסים אליך. אבל
הם מאוד אדיבים ושירותיים בכל הקשור לעזיבתך את המקום. כשהם מביאים את החשבון, הם גם
באים עם ארנק ענק בשביל להביא לך את העודף מיד, וגם מציעים שירות אדיר – "ביחד
או לחוד?" – איך בא לכם לשלם? כל אחד על עצמו, או כולם ביחד? אין שום דבר מוזר
בשולחן של 12 איש שמבקש לשלם כל אחד על עצמו. המלצר יעבור בין יושבי השולחן ובזריזות
של מחשבון מדעי יחשב לך על הסנט את מה שכל אחד אכל. סופר נוח ופותר אי נעימויות.
