אינובעיישן

החברה הגרמנית שבה אני עובדת, ירשה את התהליכים ואת האיטיות והדקדקנות מSiemens – שמוסדה איפשהו במאה ה-19 (או במדוייק, אוקטובר 1847). האנשים שאיתם אני עובדת (ראה פרק Sexyconductors) הם חבר'ה מאוד רציניים, יסודיים ולפעמים גם קצת (הרבה) מרובעים. אני, לעומת זאת, מאמינה בכך שבשביל להתקדם בחיים, חייבים קצת חדשנות, משהו צעיר, מפתיע ורענן, חשיבה מחוץ לקופסא והכי חשוב, יציאה מ"אזור הנוחות". במקרה של הגברמנים, בשביל להוציא אותם מאזור הנוחות, נראה לי צריך להיעזר בכל מיני כילים שהיו בשימוש בזמן מלחמת העולם השנייה וכיום הם אסורים ע"י אירגונים למען זכויות אדם.

אגב, אני חושבת, שחלק מהדיכוי של כל דבר חדשני בגרמניה נובע מהחינוך הבסיסי בכל המדינה – מגיל 0 בערך מספרים להם על כמה נורא היה מה שנעשה במלחה"ע ה2, וכמה מצטערים הם צריכים להיות (בצדק). ובו זמנית גם אוסרים חשיבה לאומנית ומנחילים איזשהו פחד בדורות שגדלים כאן. לדוגמא, קשה להם לנהל משא ומתן אמיתי ללא ויתורים, בגלל שהם מרגישים שהם יראו את הצד האלים הזה שלהם, ומעדיפים להבליג. (אני לא יודעת האם זה המקרה שתקף לכל הגרמנים, אז אל תתפסו אותי במילה). או שאולי הסיבה יותר פשוטה – והיא אותו אזור הנוחות, שפה בבוואריה הוא כל כך נוח, כל כך מופלא ונהדר, שאין שום סיבה בעולם לצאת ממנו.

לא מזמן אכלתי לאנץ' עם אחד הגברמנים, והמשכנו לקפה לדבר על חדשנות. כפי שאתם מכירים אותי, אני כפייתית ואם משהו נכנס לי לראש, אני מתחילה להציק לאנשים עם הרעיונות שלי. הגברמני הזה האזין לי בחצי חיוך סקפטי, וכמו שאר חבריו משך בכתפיים ואמר – "אצלנו בחברה קשה מאוד לשנות דברים, צריך לעשות תנועות מאוד קטנות ואיטרטיביות בשביל להגיע לתוצאות שאת מצפה. התהליכים אצלנו מאוד חשובים, וכל רעיון חייב לעבור 20 שלבים לפני שמקבלים אותו במערכת...צריך סבלנות..."

אין לי סבלנות לזה! אני לא גרמניה!!

הגענו למקום שבו מזמינים קפה. יש שם שני דוכנים – לאחד קוראים Aumüller – מאפייה גרמנית אותנטית.  (הנה, לא התעצלתי, בדקתי באתר שלהם, ומה שרשום שם זה "יותר טרי 100 שנה – זה הסלוגן בו השתמשנו לפני 15 שנים כשחגגנו את השנה ה-100 למאפיות שלנו!"). לשני קוראים Segafredo, המוכר והבינלאומי. כאן אני חייבת גם לציין, ששני הדוכנים נמצאים בדיוק מטר וחצי האחד מהשני, כך שאפשר לעמוד בתור לAumüller ולהסתכל על השירות המהיר של Segafredo, או לשתות קפה בSegafredo  ולתצפת את התור ב-Aumüller.

אמרתי לגברמני – אנחנו הולכים ל-Segafredo. והצדקתי בעזרת הסיבות הנ"ל:

Segafredo	Aumüller
זול (אספרסו עולה 1.40)	יקר (אספרסו עולה 1.80)
תור של 4 איש (רובם לא גברמנים)	תור של 20 גברמנים
הקפה טעים	הקפה לא טעים
הקפה קונסיסטנטי – כל פעם מקבלים את אותה האיכות	לפעמים ההקצפה שלהם נראית כמו שמפו זול, לפעמים הם מוזגים יותר מדי חלב והוא נשפך החוצה. פעם אספרסו שלהם מר, פעם ארוך.
הם מחממים את הכוסות!	הכוסות יוצאות קרות רטובות מהמדיח
ומקבלים עוגייה בצד	מקבלים את הקפה שעולה על גדות החלב המוקצף שפוך על הצלוחית

את האמת, גם אני נבהלתי עכשיו מהטבלה שהכנתי. נראה שהגרמניות הדקדקנית מתחילה להשפיע עליי L

הגברמני הזדעזע. היה לו מבט מבועט בעיניים. אני לא הולך לשם! הם מכינים קפה ממכונת כפתור! אני יודע מה זה קפה איכותי! אני שותה אך ורק בAumüller! מאז שאני עובד פה! מאז שהחברה הוקמה! שם זה קפה איכותי! האנשים מקצועיים! יש להם את המכונה המגניבה הזאת!

אמרתי לו, שטפן, תנוח. אין כפתור. יש להם מכונה אמיתית.

הוא לא האמין לי. התערבנו שהמכונה היא אמיתית, וזקוקה לאיש שמפעיל אותה, עם קפה טחון ומדחס והכל. לא מכונת כפתור. מי שטועה מזמין את מי שצודק לקפה.

אז הוא הזמין אותי לקפה הזה.

אחרי שטעם מהאספרסו שלו, הופתע לגלות שהוא בכלל לא רע, ואפילו יותר טוב ממה שהוא רגיל מהמקום בן 100 +15 שנה. נתתי לו גם את העוגייה שלי, ואמרתי לו- "שטפן – ככה נראה האינובעיישן שלכם – אתם רגילים לעשות משהו כבר עשרות שנים, וחושבים שזה הדבר הנכון לעשות. ובזמן הזה, ממש מתחת לאף שלכם, קם מתחרה עדיף מכל הבחינות. ואתם אפילו לא מזיזים את הראש להסתכל.."

חצי שעה אחרי זה, כשכבר ישבתי במשרד, התקשר אליי מנהל חשוב והזמין אותי להשתתף בסדנא בחדשנות להנהלה בכירה.

אינובעיישן או לא? :)