הטרקלין שלפני הסערה

לקראת הנסיעה לארץ, או בעצם, תוך כדי הנסיעה, החלטתי להנעים את זמנכם במקלטים בפוסט חדש הישר מהתנור. בעצם, ממש לא מהתנור, אבל על כך בהמשך.

כרגע אני יושבת לי בטרקלין באיסטנבול. הגעתי למסקנה כלכלית מחושבת, שהרבה יותר כדאי ללכת ללאונג' בשדה תעופה, מאשר להתייבש בשדה עצמו.

 א' מקבלים אוכל בלי הגבלה, אינטרנט בלי הגבלה, ומקומות ישיבה בלי הגבלה.

ב' לא מבזבזים כסף על מוצרי דיוטי פרי

ג' נהנים מהנוף. אולי חלקכם עדיין נהנים להסתכל על הנוף האנושי שמתאסף בשדות תעופה, בטח אוהבי סטטיסטיקה ואנטרופולוגיה במיוחד יאהבו את המדגם, אבל אני מאסתי

ד' באמת שהתמורה לכסף היא לגמרי שווה את זה. יש גם טרקלינים כאלה שבהם אפשר להתקלח בתא פרטי, עם פן, 3 מגבות, שמפו, קונדישנר, משחת שיניים ומברשת, ואפילו סכין גילוח.

ה' שכרגע אני לא יודעת כמה זה יתרון, אבל בטרקלינים אפשר להתעדכן בחדשות. כרגע המצב נראה שפיר, והטיסה שלי לארץ אמורה להתקיים.

אז היום רציתי לספר לכם על השכרת דירה במינכן. אני לא מציעה לכם שתסיקו מהמקרה שלי על הכלל, אבל בכל זאת אני מקווה שהזמן שלכם לא יבוזבז לשווא, וכן תלמדו משהו.

בפוסט האחרון שלי סיפרתי כמה בלתי אפשרי זה היה למצוא דירה בזמן האוקטוברפסט. לשמחתי ימי המשתה והגועל שלאחריו נגמרו, ובעלי הדירות עם סוכני הנדל"ן התפנו לעשיית כסף. למרות שכולם צעקו לי בשלטי חוצות שמאוד קשה עד בלתי אפשרי למצוא דירה בעיר הזאת, אצלנו זה הלך דיי חלק. ייתכן מה שתרם הוא שהאחיין של הבוס שלי היה סוכן הנדל"ן שלי, השם של החברה שבה אני מועסקת, ואולי גם קצת הרושם הכללי שאני יודעת לעשות כשאני רוצה.

בקיצור, דירת 3 חדרים בשכונה שנראית טובה, נמצאה יחסית מהר – ולמזלי גיל היה בדיוק בביקור במינכן, אז הבחירה היתה של שנינו (סוף כל סוף), משופצת, עם אינסטלציה חדשה, קומה שלישית עם נוף לפארק, שכנים שקטים ובית קפה חמוד ממש ליד הכניסה. מה עוד צריך בשביל חיים מאושרים?

אז זהו, שצריך. למשל רהיטים. או מטבח. או וילון לאמבטיה. הדירה הגיעה ריקה לחלוטין. וכשאני אומרת לחלוטין, אני מתכוונת לכך. המנורות תלויות על בתיהן מהתיקרה, חוטי החשמל וצינורות מים מבצבצים מהקירות, מוכנים לקליטת מטבח, החלונות לא מסתירים שום דבר מאף אחד שעובר בנוף של הפארק, והרצפות יתומות משטיחים.

אני לא אלאה אתכם בפרטים מה עושים במקרה כזה (חוץ מלכעוס על עצמך כל יום שהסכמת לקחת את הדירה, לשבת שעות על גבי ימים בפורומים ולחפש רהיטי יד שניה, לגלות שאיקאה נמצאת יותר רחוק מטיזינעממו ולבכות לכל מי שמוכן לשמוע), אבל אמליץ לכם בחום לא להגיע למצב הזה, כי זה לא קל

כרגע בדירה יש מיטה שסחבתי ביחד עם המוכר שלה, מעמד לנעליים שקיבלתי ממנו מתנה ומטבח. המטבח גם הוא נקנה מיד שנייה, אבל בגלל נסיבות שונות ומשונות, הוא עדיין לא הורכב ועומד לו מפורק לחלוטין מחכה לגבר שיגיע ויעשה שם סדר. אז בנתיים אין לי איפה לאכסן אורחים, אלא אם כן אין לכם בעיה לישון על הרצפה.....

בסוף הביקור שלי בארץ אני לוקחת איתי מזכרת, ובשמו המלא – את גיל, ומאכסנת אותו בדירה עד שהיא תקבל צורה נורמלית. גיל, אתה קורא את זה? J

בהמשך לפוסט הקודם, שנרשם כשפספסתי את הטיסה בגלל פצצה שהתגלתה על פסי הרכבת, אוסיף ואומר, שכמעט איחרתי לטיסה אחרת שהיתה לי השבוע (לא איחרתי רק בגלל שהיא עוקבה ב20 דקות) מכיוון שהיתה נפילת מתח כללית בכל מרכז מינכן בזמן הזה. שוב, אני לא רוצה שתסיקו מהמקרה שלי על כלל מערך הרכבות במינכן, אלא תגיעו לאותה המסקנה הבלתי נמנעת שאני כבר הגעתי אליה, והיא –שאני פשוט משפיעה עליו (על המערך) ישירות.

הפעם, בגלל שהייתם ילדים טובים, בגלל שהסבל שלי באמת שהוא שטויות יחסית למה שכולכם עוברים בארץ בימים האלו, אני רוצה להעלות תמונות! (פעם ראשונה מאז חודשיים שיש לי גישה חופשית לאינטרנט מהיר!!) יש לי עוד שעה כאן , בטרקלין, אז אני אשתדל להעלות לפחות משהו, הנה לדוגמא אני מודדת את הלבוש המסורתי Dirndl לכבוד אוקטוברפסט. בתמונה הזאת אני מנסה להכניס אוויר לריאות ללא הצלחה. חצי דקה אחרי המדידה כבר הייתי מחוץ למחוך החונק הזה, אז בעצם יש לכם הזמנות להציץ על תופעה נדירה ביותר.

ובואו ניפגש השבוע? אני בדיוק אהיה בארץ J