דבר ראשון, שלום! אני אורח כאן בבלוג של ג'נישקה ואני בהחלט שמח להיות פה.
אני הולך להשתמש בפוסט הזה בבלוג כתשובה גלובלית להרבה שאלות ושיחות שהיו לי לאחרונה עם אנשים בארץ על כל הנושא של חיים במקום הגדול הזה שנקרא חו"ל.
נראה שיש קושי רב לאנשים לעשות את ההבחנה בין חופשה בחול לבין חיים בחול. ההבדל הוא גדול מכדי לתאר במילים, אך אני אנסה בכל זאת :) בשביל זה אני פה.
החיים בחו"ל, בעיקר כשעוברים ממדינה למדינה על בסיס חודשי, לא קלים. לא הכל פה ורוד. למזלי הגדול הצלחתי להגיע לחברה בין לאומית גדולה עם צוות גדול ומגובש של עובדים ישראלים שעובדים בעיקר עם השוק הישראלי. אך את הבדלי המנטליות אפשר להרגיש כבר בפגישה הראשונה עם שוכני המקום. אמנם השפה באירלנד היא אנגלית (או ככה לפחות הם טוענים). אתה תרגיש זר לא פעם כאשר תבקש שיחזרו אחרי כל משפט... גם בתרבות הדיון אפשר בקלות להבין שאתה לא מפה.
כמה מנומס שתנסה להיות, אתה הדבר הכי בוטה שהם פגשו בתקופה האחרונה, רק בגלל שאתה משתמש במילים כמו "לא" וכדומה. אל תצפה לעשות חברים מקומיים כ"כ מהר, רוב החברים הם ישראלים או זרים אחרים. האירים לא בדיוק ממהרים להתחבר עם זרים, בעיקר אם הזרים האלה מגיעים מישראל.
כמה מנומס שתנסה להיות, אתה הדבר הכי בוטה שהם פגשו בתקופה האחרונה, רק בגלל שאתה משתמש במילים כמו "לא" וכדומה. אל תצפה לעשות חברים מקומיים כ"כ מהר, רוב החברים הם ישראלים או זרים אחרים. האירים לא בדיוק ממהרים להתחבר עם זרים, בעיקר אם הזרים האלה מגיעים מישראל.
ההבחנה בין חו"ל כבית לבין חו"ל לצורכי חופשה ממשיכה להקשות על הרבה אנשים שלא חוו על בשרם את החוויה. את החוויות של להתחיל חיים מ-0. ג'ניה כבר העלתה בבלוג הזה בעבר את הקשיים שבהתחלת חיים במקום חדש ועכשיו הסיפור חוזר על עצמו בעיר אחרת.
כמובן שהחיים פה לא לחלוטין רעים, הרבה יותר קל לטייל כאשר המדינות השכנות לא רוצה להשמיד אותך, האנשים אדיבים עד גיחוך ולא חם בקיץ, אבל שגרה היא שגרה, גם אם היא באירלנד, או מינכן.
לעולם תרגיש זר. לא משנה עד כמה אני אנסה להתלבש כמו אירי, לדבר כמו אירי ולהתנהג כמו אירי, אני זר. אין עוד מקום בעולם שאני מרגיש שייך מלבד ישראל ועם זה אי אפשר להתווכח. ואני לא אדבר על המשפחה וחברים וכל הדברים שהשארת מאחור. מעולם לא אמרתי "אני חייב לברוח מפה" כשגרתי בארץ, זו תוצאה של נסיבות. זה אמצעי ולא מטרה ואני לחלוטין לא מסכים עם הגל העולה וגועש של קולות שקוראים לרדת מהארץ. קלישאה ככל שתהיה, אין לנו ארץ אחרת, ומרגישים את זה הכי חזק פה בחו"ל.
אז מה בעצם אני מנסה להגיד? לא הרבה... שלכל מקום יש את הקשיים שלו ואת היתרונות שלו. לא כל הנוצץ זהב ובכל מקום צריך לעבוד קשה בשביל להצליח. אני לגמרי לא מתחבר לכמיהה הזו לעזוב את הארץ, אמנם זו לא חוכמה להטיף לציונות ממושבי בגולה אך זה המסר שאני מנסה להעביר ואני מקווה שבהצלחה, לחיות במדינה אחרת זה לא טיול, אתה לא עסוק כל היום לאן לצאת ואיפה לטייל, אתה עובד ומנהל חיים בדיוק כמו בכל מקום אחר שבו תבחר לגור.
אז לפני שאתם אורזים את הג'ינס היוקרתי והמעיל חורף, תחשבו איך זה לצאת מ"איזור הנוחות" שלכם, לא לגיחה של סופ"ש אלא לתקופה ארוכה של התמודדות עם קשיים אחרים, אך לא בהכרח יותר קלים.
:)
אז מה בעצם אני מנסה להגיד? לא הרבה... שלכל מקום יש את הקשיים שלו ואת היתרונות שלו. לא כל הנוצץ זהב ובכל מקום צריך לעבוד קשה בשביל להצליח. אני לגמרי לא מתחבר לכמיהה הזו לעזוב את הארץ, אמנם זו לא חוכמה להטיף לציונות ממושבי בגולה אך זה המסר שאני מנסה להעביר ואני מקווה שבהצלחה, לחיות במדינה אחרת זה לא טיול, אתה לא עסוק כל היום לאן לצאת ואיפה לטייל, אתה עובד ומנהל חיים בדיוק כמו בכל מקום אחר שבו תבחר לגור.
אז לפני שאתם אורזים את הג'ינס היוקרתי והמעיל חורף, תחשבו איך זה לצאת מ"איזור הנוחות" שלכם, לא לגיחה של סופ"ש אלא לתקופה ארוכה של התמודדות עם קשיים אחרים, אך לא בהכרח יותר קלים.
:)
